כבשנו את הגליל העליון חלק א'

נופש עם ילדים הוא כמו נסיעה ברכת הרים. עולים ,מטפסים, הרוח על הפנים האדרנלין מכה הבטן מתקפלת ואז בום .. צניחה נסיעה מתונה על פסים עד לעצירה מוחלטת. לביאור המטאפורה הנ"ל מדובר על כיף גדול שלצידו מסחטת אנרגיות מטורפת.
חזרנו עייפים. יש לציין שהילדים חזרו יותר עייפים מאיתנו מה שלא מפתיע לנוכח צמד ההורים הפעלתנים שלהם מאז יום שלישי בכורי מסרב לכל פעילות אינטנסיבית שדורשת ממנו לנענע את עכוזו אל מחוץ לבית. לעיתים אני צריכה להזכיר לעצמי להוריד קצת את קצב, זה קורה בעיקר כשהבכור המדובר מתחנן ללון אצל סבתו יען כי שם מניחים לו לרבוץ לנפשו. זה לא שמאחורי התיזוזים ניצבת בגאון אידאולוגיה כלשהי פשוט כזו אני תמיד מחפשת מה לעשות ואיך לזוז. בסופו של יום כולנו גרים זה עם זה בהרמוניה ומדי פעם אחד מדיירי הבית מתעקש על בילוי סוף שבוע ביתי וכך נצברים להם כוחות למרתון חדש של הרפתקאות. סיפורנו מתחיל ביום שישי שעבר עת ארזנו את כל הבית (מה חבל שלבית אין גלגלים אולי זה רעיון לא רע לדור בקראוון או שיהיה אחד כזה מוכן ובהשג יד) ועלינו צפונה. ארזנו בסלסלת הפיקניק את מאפי השמרים המלוחים המעולים שנאפו עם אור ראשון של בוקר ומבוססים על הבצק הרב תכליתי של ניקי – הבצק מומלץ בחום ונפלא לעבודה אני החלפתי את רוב  כמות הנוזלים בשמנת מתוקה אך לא הגדלתי את כמות השמרים .. טעות כי הבצק לא תפח לי מי יודע מה אבל בכל זאת היה טעים רך ונהדר לאכילה. את הבצק המוכן לאחר תפיחה ראשונה , רידדתי לעיגול ואותו חתכתי לארבע משולשים כל משולש מלאתי בתערובת של גבינה מלוחה וצפתית קשה מגוררת . גלגלתי לצורה של קרואסון וחיברתי את הקצוות. את הקרואסונים הלא אפויים הנחתי בתבנית על נייר אפיה מכוסים במגבת והקפאתי. בבוקר הוצאתי אותם מהמקפיא ולאחר הפשרה של 20 דקות בערך ,מרחתי בחלבון ופיזרתי מעט שומשום ומלח גס טיפה טיפה. לאחר ארוחת בוקר הגונה בפאתי יקנעם המשכנו ישירות למסלול הראשון , שם המסלול "עין תינה" – מדובר בפינה קסומה בצפון הרחוק שפתוחה ללא תשלום לקהל הרחב. יש אפשרות לחנות ברחבה גדולה וללכת רגלית עד לבריכת השכשוך ולתחילת המסלול.מדובר בהליכה של כ – 10 דקות (להערכתי) בשמש היוקדת. לאמיצים ולנהגים מצטיינים יש אפשרות נוספת והיא להמשיך ולנסוע בדרך עפר ,לעבור שלולית בינונית ולחנות ממש בקרבת הבריכה. המקום משופע בדבורים אז עדיף לותר על הארטיק מהגזלן ועל מתוקים אחרים. בחלקת גן העדן הקטנה והמוצלת מומלץ לפרוש מחצלת ולנח בצל העצים תוך כדי השתכשכות במים הקרים. מי שכוחו במתניו יצעד במעלה האבנים ויטפס את דרכו אל ה"מפל". בשנה שעברה כשעשינו את המסלול היו שתי אפשרויות גישה : דרך גישה אחת רטובה והיא ממש טיפוס בתוך המפל כשזרם המים מחבק מכל עבר ועושה את המסלול מאד אתגרי ומרתק לילדים. האפשרות השניה היא המסלול היבש, מסלול מוצל אך מאד לא פשוט בתוך סבך העצים, רצוף מכשולים שצריך לעבור. עשיתי את המסלול הזה פעמיים פעם אחת עם היאמו ופעם אחת עם מנשא גב. כשיותם היה ביאמו היה קטן יותר ופשוט יותר. הפעם הוא ישב בתוך מנשא הגב ומאד שיתף פעולה , "יותם תתכופף ענפים לפנינו" ,"כל הכבוד לאמא" , והיה מבסוט ושותף מלא לדרך אבל אני הגעתי למעלה על סף עלפון כיוון שהדרך היא לא פשוטה  והמנשא כבד על הגב, תנאי השביל מזמנים הרבה  מעברים נמוכים שבהם נדרש להתכופף וללכת כפופים בעוד הפעוט על הגב והעליה היא די חדה (לפחות היא קצרה ). על אף כל האמור לעיל לא מומלץ להתנסות במסלול הרטוב עם פעוט במנשא לטעמי מדובר בסכנה של ממש, הסלעים רטובים וחלקים והעליה מאד מפחידה.אני עשיתי את הטעות הזאת לפני שנה ואחרי כחצי דרך נאלצתי לרדת את כל הדרך למטה דרך הסלעים הרטובים ולהתחיל ולעלות שוב במסלול היבש. הפעם המסלול הרטוב גם היה יבש לא כל כך הבנו מדוע עד שהגענו לקצה הדרך למפל המרשים וראינו שאין מפל אלא שני זרזיפי מים עלובים. מסתבר שיש צינור רחב ידים שדרכו יצאו המים בפעם הקודמת שהפעם עמד מיותם ואילו המים יצאו משני צינורות קטנים ולא מרשימים, כך שהיטו את מסלול המים ולכן לא היה "מפל" לעלות דרכו וגם בקצה הדרך היה רק מפלונצ'יק קטנטנצ'יק ובעיקר מאכזב (אותנו) הילדים לעומתנו היו ברקיע השביעי ומאד נהנו מהדרך ומהמים. זהו לא מסלול מעגלי יורדים כפי שבאנו הנחמד הוא שסוף המסלול בדרך חזרה עובר כולו דרך הברכה ומהווה טבילה נעימה וכיפית אחרי כל המאמץ והחום. חשוב ביותר לבוא עם נעלי הליכה שטובות לצעידה על אבנים בתוך מים. (לא נעלי אצבע ורצוי נעליים סגורות ). לאחר שעייפנו את הילדים שמנו פעמנו לקיבוץ המארח שלנו, הלינה היתה בקיבוץ "שניר" שהוא ללא ספק אחד הקיבוצים המטופחים ,הנעימים וטובלי הירוק שראיתי. מעבר לנעימות שקיבלה את פנינו היישר עם הכניסה לקיבוץ חשוב לא פחות זה המיקום הנפלא מדובר במרחק יריקה מהאטרקציות המובילות של אזור גליל עליון, קצרה היריעה מלספר על האפשרויות הרבות לבילוי, אין רגע דל ,אנחנו  הספקנו רק אפס קצהו.  חדרי האירוח בקיבוץ זה עתה שופצו וחיכינו בקוצר רוח לראותם. אספנו את המפתחות מהמשרד ופנינו לחדרים. זאת היתה לגמרי אהבה ממבט ראשון. קיבלנו שלוש דירות אירוח צמודות במבנה אחד כשהן פונות לרחבת דשא שעליה מנגל , שולחנות ישיבה ומתקנים ליבוש כביסה. החדרים נעימים , מעוצבים במינימליזם מודרני, נקיים , מאירי פנים, מוארים בחלקם ומצוידים באמבט ג'קוזי , שתי טלויזיות פלזמה , מטבחון עם כלי אוכל ,מיטה קווין סייז להורים וספה שנפתחת למיטה כפולה לקטנטנים. היחידה מחולקת לשני חלקים חדר כניסה בו הספה , אחת הטלוויזיות וגם המטבחון וחדר נוסף , רחב ידיים שהוא יחידת  ההורים וממנו יש יציאה למרפסת קטנה ומתוקה שבה יש שלוחן וכיסאות רפיה  עם מבט לנוף מקסים. באמת שחיפשתי ובדקתי ולא מצאתי דבר אחד לא לטעמי מלבד כמות המגבות (שזה פתיר) ושאין מגב בחדר (אני מניחה שזה גם פתיר ).ארוחות הבוקר משובחות והן מוגשות במקום שנקרא "אדמה" שלוש דקות צעידה מחדרי האירוח. המקום הוא מעין מסעדת אירועים והיא מגישה בופה חביב מזכיר קצת בתי מלון אבל משודרג יש מעין מנות פתיחה קטנות כמו המנות המסתובבות באירועים , הצלחות והסכום והאוירה הכללית מאד אסתטית , מלא פינוקים כשהיינו היו מנות אישיות של עוגת גבינה ופירות יער בשוטים מזכוכית. היו כל מיני מינים של פירות יבשים ואגוזים , אנטיפסטי ,על השולחן קנקנים עם תפוזים ולימונדה לחם טרי וחם לפריסה באמת משובח ויצירתי.  במידה ואין תפוסה מלאה בבתי ההארחה מוגשת ארוחת הבוקר היישר לחדרים. אנחנו היינו שבעה מבוגרים וארבעה ילדים קיבלנו שלוש סלסלות עמוסות בכל טוב המון לחמניות , קופסאות עם טונה, כמה סוגי גבינות , ריבות, ממרח שוקולד (מימי הצנע החשוכים צימקאו) סלטים , ביצים קשות , שקיות שוקו וקרטון חלב בתוך הסלסלות מגיעות שתי מפות והכל מוקפד ,טרי ומאד טעים. התמקמנו ופרשנו את המחצלת על חלקת הדשא הצמודה לחדרינו, התיישבנו על המחצלת ועצמנו עיניים לתת לאוירה הצפונית להזדחל אט ולטפס במעלה הרגליים אל הגב במעלה הצואר ועד לצדעי הראש ,ללטף את המזג העירוני ,לגרש את הלחות להתמכר לשקט , לצפורים , למשאבה של הלול ,כל מיני קולות שאינם פמיליאריים לנו בחיי היום יום אך משתלבים היטב עם המזג הצפוני. הילדים נכנסו ויצאו מן החדרים כאחוזי אמוק וכל רגע באו לבשר על תגלית חדשה ,העיניים המנצנצות שלהם אמרו לנו הכל, השופטים הקשוחים ביותר מרוצים אפשר להרגע להכנס ל"מוד" חופשה ולעלות על שרוואל.
עלילות הצפון פרק א  יום טיול ראשון באות אל קיצן המשך יבוא..
ובו איך לא נחנו וישר המשכנו לספוג קצת תרבות
המנוחה של שבת
והטבע במיטבו
מודעות פרסומת