כבשנו את הגליל העליון חלק ב'

הריני כאן, גרדתי את עצמי מהספה לצורך עשייה פרודוקטיבית, הימים חולפים במהרה וחוויות המסע הצפוני שלנו מתמסמסים להם לתוך קופסת הזכרונות. וכך לפני שיעלמו לנצח וישאירו תוואי למגרה בראש שצריך לשלוף אני כותבת אותם במילים, דקות קודאק כתובות. נקודת ההמשך שלנו היא בשעת בין ערביים ערב שישי , הגענו למנוחה ולנחלה אבל כאמור לרשעים אין מנוחה וכבר  באותו ערב קבענו "סיור עששיות בקלעת נמרוד". התכנון הצפוף הזה לא נעשה מבחירה, סיורי הערב יוצאים רק בסופי שבוע וגם כמדומני לא בכל סוף שבוע יש לוודא באתר של רשות הטבע והגנים. עבורנו זאת היתה האפשרות היחידה. רצוי להזמין מראש מקום לסיור כי הסיורים מלאים . אני מודה שזה היה קצת מבאס להגיע למקום ולהזדרז ל"תקתק" אוכל ומקלחות ושוב לצאת לדרכים אבל מהרגע שהיינו כבר שוב באוטו, נמלאנו באנרגיות מחודשות. הנסיעה משניר לקלעת נמרוד אורכת כ- רבע שעה לערך , אני מאד נהנתי מהנסיעה מעבר ליופי הירוק של הנוף שמקיף אותנו ,נוף של טבע חצי פראי, וחצי כבוש בידי אדם בצורה אכזרית (זהירות מוקשים –  בכל פינה). תחושה קצת של אזור דמדומים , נסיעה על כביש בודד בדרך לאינסוף. הגענו למצודה העתיקה, הסיור מתחיל בשעה 20:30 , השערים נפתחים בשעה 20:10 אין טעם להגיע לפני כי אין כלום באזור מלבד כביש. נכנסנו שילמנו את מחיר הסיור (45 ש"ח לאדם ו – 40 ש"ח למנויי מטמון) ונסענו לחניון העליון. כבר כשחונים ניתן להרגיש את הקרירות באוויר, מדובר על גובה רב מעל הקרקע ומומלץ להביא חולצה ארוכה לפחות לזמן ההמתנה. נאספים בסככה ופוגשים במדריכה לזאת שלנו קראו דורית והיא היתה נפלאה. כל משפחה מקבלת עששית ויוצאים לדרך. הסיור אורך כשעתיים לערך ומבחינתי הוא ללא ספק גולת הכותרת מבין כל הפעילויות שעשינו בצפון. הקסם הלילי של סיור במצודה עתיקה , תוך כניסה לחללים נסתרים, עליה וירידה בגרמי מדרגות תלולים וכל זאת לאור העששיות ומלווה בסיפורים על המקום שנשמעים כמו סיפורי הרפתקאות ולא  פרק טרחני מספרו של גומבריך. לאיתי מדי פעם נאלצתי לסגור את הלסתות ידנית על מנת שלא יכנסו לו זבובים לקנה הנשימה. אני גם הסתובבתי מוקסמת מהאוירה , מהיופי של המקום , מהעוצמה של קירות האבן, ומההדרכה ההיסטורית הזורמת, דיבורה השוטף של המדריכה , המרתק ,מלא אהבה למקום עשה עבודה מעולה בחיזוק הקסם המקומי. הדיבור היה בגובה העינים וחוצה גילאים. למי שקשה ,משעמם לא נעים יש אפשרות לחזור אחרורה עם ליווי במהלך המסלול (אצלנו בקבוצה זה נשאר בגדר אפשרות ). בתום הסיור מקבלים כיבוד קל בקלאוות, קפה ותה ונוסעים הביתה. נכנסנו לאוטו בטוחים שעוד לפני שראשו של איתי יספיק לנחות על המושב הוא כבר ירדם, אבל החיים מלאי הפתעות והוא בחר להמשיך לדון איתנו באספקטים השונים של עולמו של ג'ינגיס חאן. בשלב מסוים הבטחתי לו שאם הוא ירדם באוטו לא אעיר אותו לצורך צחצוח השיניים ולא להאמין עשרים שניות אחר כך הוא כבר ישן שינה עמוקה. הגענו למקיבוץ שניר וכל שנותר היה להעביר אותו למיטה ולנחות על המחצלת למשקה של לילה. אחריו גם אנחנו התמוטטנו אל הסדינים הלבנים.
היום שלמחרת עבר בהתפדלאות ראויה. ארוחת בוקר טעימה ומושקעת ב"אדמה" – אולם אירועים שפועל בקיבוץ ומספק שירותים לחדרי הנופש. הכל הוגש בטוב טעם והרבה מחשבה. משם קצת גן שעשועים, ביקור ארוך בבריכה, כמה מילים על הבריכה מניסיוני עם בריכות בקיבוצים מדובר בשטח פונקיונלי בואו, תשחו,תלכו. פה רואים שהבריכה מנוהלת בהרבה אהבה. המדשאות מטופחות , אוירה של כפר נופש, יש מוזיקה, בריכת פעוטות מוצלת, כסאות למכביר ואין עומס מה שכמובן תורם לא מעט להרגשה הנעימה. שמתי לב במיוחד שאין צעקות או רעש אבל יש המון שמחת חיים ומצהלות ילדים. מזג האויר חם אבל לא נורא כמו בעמק. שניר ממוקם כארבע מאות מטרים מעל פני הים כך שאמנם חם , בכל זאת ביולי עסקינן אבל זה לא ה"אינפרנו" הטברייני.בערב מזג האויר קריר יחסית, לא היה צורך בחולצה ארוכה אבל בהחלט יכולנו לשבת בחוץ בנעימים ללא הלחות התל אביבית. ביום ראשון בבוקר החלטנו שמספיק לרבוץ אספנו את הילדים ולקחנו אותם למסלול "השרדות" נחל שניר. מסלול קלאסי לקיץ בעיקר כי בחלקו הגדול צועדים בתוך הנחל. המסלול לא מסלול קל, אני מגדירה אותו כבינוני. זה רק ענין של ניסיון. אנחנו מטיילים הרבה כך שהפרטי שלנו הסתדר מעולה עם המסלול ובעיקר נהנה. השותפים שלנו לטיול, לא טיילים ועל כן לילדים שלהם המסלול היה קצת מאתגר יותר בעיקר ההליכה בתוך ערוץ הנחל. מדובר על הליכה בתוך המים עם הזרם שלעתים הוא די עז, ומקשה על הצעידה בשביל המלא באבנים וסלעים. מומלץ לבוא עם נעליים סגורות או נוחות לצעוד בתוך ערוץ נחל מסולע. בשנה שעברה עשיתי את המסלול עם נעלי אצבע בדיעבד לא ברור לי איך עשיתי את זה אני רק זוכרת שהמסלול נראה לי ארוך וקשה מנשוא והפעם עשיתי את המסלול עם הנעליים הנכונות והרגשתי שלא הספקתי להגיד ג'ק רובינזון וכבר נגמר. בסופו של יום כולם מאד נהנו, הילדים היו באופוריה מכל המים וגם אנחנו המבוגרים מצאנו את עצמנו משתובבים בתוך המים. אנחנו בחרנו במסלול הבינוני (אחד משלושה מסלולים בשמורה). מדובר על טיול של כשעה לערך כולל השתכשכות ארוכה במים ועצירה בבריכת השכשוך של תחילת המסלול. למי שעם עגלות או פחות מיטיב לכת יש אפשרות בתחילת המסלול ללכת חמש דקות על שביל מסודר ולהגיע לבריכת שכשוך עם מי מעינות קפואים ועם מפל קפוא עוד יותר. אנחנו עשינו לילדים מבחן אומץ שהם צלחו בהצלחה מרובה,המבחן בדק מי מהילדים מכניס ראש למי המפל הקפואים וסופר עד עשר כולם שרדו את השהייה בקרחון, כולם קיבלו ארטיק בתמורה :). סביב בריכת השכשוך יש מקומות מוצלים לשבת כך שאפשר גם להתפצל למי שלא מעונין להמשיך למסלול. אחר הצהריים הוקדש לבילוי בבריכה (כי לא היינו מספיק במים).היום האחרון בצפון הוקדש לטיול לצד מים אבל ללא מגע ישיר – "הגשר התלוי  בבניאס". תחילת המסלול היא בקיבוץ שניר. צמוד לשער הקיבוץ נמצאת השמורה וללנים בשניר יש הנחה של כ – 15%. אנחנו כמנויי מטמון לא שילמנו כלל (גם לא בשמורת שניר) זה הזמן להמליץ המלצה חמה על מנוי מטמון והמלצה עוד יותר חמה למי שיש כוכבי ישראכרט להשתמש בהם לצורך המנוי יש הנחה משמעותית. על מנת להגיע לגשר התלוי יש לפסוע כעשר דקות לערך בשביל שאינו מוצל -ההליכה  אינה קשה אך החום בשעות הצהריים אינו  נעים לכן אני ממליצה לבוא לעשות את המסלול בבוקר ולא לדחות לשעות בהם השמש קופחת ללא רחם. לאורך הדרך יש פינות עם ספסלים מוצלות אותם ניצלנו לצורך דוגמנות ומשמעת מים. לאחר מספר מדרגות וירידה מתונה מגיעים למסלול של הגשר התלוי. קריאת התפעלות נשמעה מכולנו,היינו ארבעה מבוגרים ושני ילדים. והתפעלנו עמוקות הגשר נראה מקומי , הוא לא פוגם ביופי הטבע והאדם שפוסע עליו מרגיש קרוב וחש את עוצמת המים . השאון הנעים של המים הגועשים מתחת לרגליים, סבך העצים, גשר העץ, השמים והנקיקים המתעגלים ומופיעים מעבר לפינה. את העבודה המדויקת ומתחשבת בטבע רואים וחשים.
המסלול מוצל ואף בנקודת מסוימות חשים משבי רוח נעימים וקרירים והוא  מוביל אותנו לגולת הכותרת שזהו המפל. המסלול לא מתאים לעגלות כי יורדים בדרך לגשר לא מעט מדרגות וגם על גשר עצמו יש פה ושם מדרגות אבל בהחלט אפשר לשאת עוללים במנשאים. המסלול לא קשה או ארוך אפילו העליה חזרה (מסלול מעגלי) היא קצרה ולא קשה. הקושי היחיד שהיה לנו היה לא להכנס למים. הכניסה למים אסורה לאורך כל המסלול והמים כה מזמינים שממש קשה לעמוד בפיתוי.משם חזרנו להתארגנות אחרונה ובאי חשק גדול נאלצנו לעזוב את קיבוץ שניר ולחזור לעבר האופק המישורי.עוד מילה על קיבוץ שניר במקום יש מרכולית די מגוונת כך שאם חסר לכם משהו או שכחתם משהו אל דאגה. ואם לא מצאתם בקיבוץ יש מרכז מסחרי משופע במסעדות ובחנויות ממש דקות ספורות מקיבוץ שניר במעיין ברוך.שם גם דגמנו את הסניף הכי יפה של מקדונלדס" בישראל. לסניף יש חצר על גדות הנחל.

כמה המלצות ששדרגו לנו את החופשה מאד

שלוקים לילדים שהבאנו מהבית - רצוי להביא קפואים כי המקפיא במיני בר בחדרים
לא עושה עבודה מי יודע מה.
 קורנפלקס וחלב סיפקו בדיוק ארוחה קלה שתחזיק את הילדים עד האוכל.
אמנם חצי ממתק אבל לפחות לא ממתק שלם.
  טורניר טאקי עם הילדים היותר גדולים (5-8) והמבוגרים היה שוס גדול
וסיפק שעות של הנאה.
 טורניר כדורגל משפחתי גם היה הצלחה גדולה וכלל חולצות לכל קבוצה
וחלוקת מדליות.

בירות,ויסקי ופיצוחים לשעות מחצלת אחרי שהילדים נרדמים

די וי די נייד אחד הספיק לכל החבורה + מלאי סרטים
נתן לנו הפוגה מספקת להכנה של ארוחת הערב.
 אם אתם בענין של דגים טריים על האש - אנחנו רכשנו אמנונים במסעדה של קיבוץ דפנה 
והם היו טריים וטעימים מאד לטענת אלו שאוהבים לאכול דגים (וזה ממש לא אני)

המליצו לי מאד על בית קפה קוקיה בקיבוץ דפנה אבל לא יצא לנו לדגום

והכי חשוב לעשות את הסוויץ' בראש שיוצאים לחופש ,

ובחופש כמו בחופש הקצב אחר,

משחררים ונישאים על זרם הרוח המקומי.

מודעות פרסומת