חגים? לא מה שחשבתם!

החלטות ישומיות לשנה הבאה זאת שהחלה היום עם צאת כוכב ראשון בשנה הבאה אני אשב מסביב לשולחן רק עם מי שאני בוחרת ולא מי שצו המצפון והמשפחה מורה לי בשנה הבאה יהיה לי כיף בראש השנה ואני ארגיש חגיגית ומתחדשת ובעיקר בשנה הבאה אני לא אסתובב עם נאכס בלב על כך שאף על פי שיש לי שני ילדים קסומים,מתוקים שהתנהגו מעל ומעבר לכל המצופה ליד ומסביב לשולחן האוכל הסבא שלהם AKA אבא שלי לא רואה אותם הוא רואה רק את זה שאחד מהם מדבר בלי סוף ובקול טיפה רם ויתרה מכך (אבוי לבושה) אוכל לא מעט בידיים ואילו השני הוא בכלל גמד,תינוק שאין טעם להתייחס אליו. סבא שלהם שטרח להתעלם במופגן מזה שהנכד הבכור עלה לכיתה א' והתעקש שלא לציין את המאורע בשום מובן ואופן ,שנחת רק אתמול מטיסה נוספת סביב הגלובוס ולא חשב להביא לנכדיו אפילו לא שוקולד,שבערב ראש השנה לא זכר לקנות להם משהו קטן לתשומת לב.
סבא שלהם שאני משום מה מתעקשת לכבד ולרקוד לפי החליל הלא פשוט שלו לאחר שהצטרפנו לקטגורית המשפחות המורכבות המנסות להתאחות אותו אחד שלא רואה אף אחד ממטר, חי בדלת אמותיו בתוך המרחב הפנימי שלו ומסרב להבין איפה הוא טועה אני יושבת ואוספת התפעלויות מצמד עולליי, אוספת חיוכים לעצמי מרגעים קטנים שלנצח ישארו צרובים בתודעה והוא עיוור לכל זה. הטכנוקרט הדגול מתייחס לארוחת החג כמבצע צבאי מורכב שצריך לעבור בסדר מופתי,שיחות מנומסות, לעיסה בפה סגור כאילו הוא מינמום נצר למשפחתה של חנה בבלי או בוגר פנימיה בשוויץ. אז בפרוס השנה החדשה הבטחתי לעצמי לא עוד! בשנה הבאה תקבלו פוסט מתלונן על הקניות והשולחן שצריך לערוך וזה שאין לי מספיק כסאות וכמה עבודה וכאב ראש לקחתי לעצמי אבל כשכל זה יגמר וכולם ילכו הביתה,כשהמדיח יעבוד בשצף קצף אני אהיה מאושרת שהשנה נפתחה בשמחה, עם אהבה אמיתית ,מוחצנת, מופגנת,בבליל רעשים ולעיסות, בכיף ומשפחתיות חמה ולא מחויב המציאות בקשר דם.

החלטה שניה וחשובה לא פחות שגם אם בשנה הבאה אני אקח אנטיביוטיקה במינון פי שלוש מהמינון הנוכחי אני אפסיק ערב ראש השנה ואשתה את עצמי עד לעלפון חושים נעים.

תובנה אחרונה להערב,סבים לא חייבים לתמוך,לעזור,להתפנות לשמור על הנכדים, לבוא לבקר אותם. סבים היום הם אנשים עסוקים, צעירים שיש להם חיים משל עצמם זה נכון וזה נפלא אבל אני חושבת שהתקוה של כולנו כילדיהם של הסבים והסבתות הללו שלפחות יאהבו את הנכדים שלהם ויעשו חלק מזה בשמחה וברצון טוב לא כי צריך או כי כך ראוי או כי כך מצופה מהם אלא מפני שנעים להם לבלות בחברת האנשים הקטנים הללו.המתנות האלה שכל כך התלוננתי שילדי לא קיבלו לא באמת מענינות אותי זאת תשומת הלב שאני מחפשת לראות איזה זיק של רגש ממנו אליהם ואין הוא משתמש בהם ובמשפחה כתצוגה אנחנו המוצגים במוזיאון חייו מעין שטרות מכר על הצלחה שאין לו כמעט שום חלק בהם מלבד כמה גנים ראויים.

ובאופטימיות הזאת אני מאחלת שנה טובה. לו תהא זאת שנה של שינוי, של קבלת הזולת, של קידמה ופרוגרסיביות, שנה מרתקת ומלאת טוב. שנה כזאת שנצטער להפרד ממנה לכשתגמר – הרבה זמן לא היתה לנו כזאת

מודעות פרסומת