המלצות רבותיי המלצות

הצטברו לי בראש כל כך הרבה המלצות ובבוקר של כל יום אני אומרת לעצמי הערב אתפנה לי לשבת ולכתוב ואיכשהו לפתע נהיה כבר הבוקר שלמחרת ושוב לא נמצאה לי שעה פנויה להגג אל המחשב. ולפתע צץ לו חלון הזדמנויות מוזר כזה בשעה  שאף פעם אין בה רוגע ושלווה, שבת שש בערב, קטנצ'יק נרדם לו עייף ותשוש מכל תלאות היום.גדולצ'יק גם הוא בקושי סוחב את עצמו רחוץ ונקי יושב לנוח מול מסך הכישוף (=טלויזיה) ואני נותרתי להחליט החלטות קשות האם לקחת לי חופשה קלה או למהר לבצע את מטלות הבית האינסופיות. הפוסט הזה הוא תוצאה של הבחירה האמיצה שלי. אין פה סדר או היגיון יש המלצות בכמה מישורים כולן נבדקו היטב ובאופן אישי . 🙂

העסקית הכי שווה בעיר:

פעם כשהייתי צעירה (ויפה?) לוח הזמנים היומי שלי היה נזיל למדי כך שלשמחתי יצא לי לדגום את כל העסקיות השוות שיש לעיר הגדולה להציע . מאז שתמסדתי והצטרפתי לזרם הבורגנות ארוחת צהריים עסקית במסעדה אינו דבר שבשגרה (ככה זה יום עבודה של שש שעות בקושי לא יכול להכיל בתוכו שעה וחצי של הפסקת צהריים) אך למזלי לכל שגרה יש גם את הפורצי שגרה שלה וכך מצאתי את עצמי פוגשת באבא של ילדיי ככה סתם בצהרי יום חול בפתחה של מסעדת אונאמי. אני חובבת את הגישה של מסעדת אונאמי לאוכל – מנות פשוטות , קלאסיות שלא מנסות להיות מה שהן לא. ולכן כל מנה נוצצת כפנינה בתוך הצדפה הפשוטה שלה ומבוצעת לעילא ולעילא בשימוש מיטב חומרי הגלם ביד אומן. מחירי העסקית לחלוטין מפתים ,הם ללא ספק התמורה הכי טובה שכספכם יזכה לה בז'אנר היפני ככלל ובבמסעדה זו בפרט. ארוחה דומה למה שאכלנו בצהריים לדעתי בערב תעלה לפחות כפול. יש ארבעה סוגי עסקיות בכולן הרכב הארוחה זהה מנת פתיחה ,מנה ראשונה , מנה עיקרית. מחיר הארוחה משתנה בהתאם להרכבי המנות והוא מדורג כדלקמן 70/ 80/ 90/ 100  ש"ח . אנחנו דגמנו עסקית אחת של שמונים ש"ח ושניה של תשעים ש"ח על אף שבהחלט אפשר למצוא לא מעט מנות טעימות ומענינות גם בעסקית של שבעים ש"ח. מנות הפתיחה הן חמש במספרן וכוללות גם מרק מיסו וסלט וואקמה קלאסי אבל אני מכורה לסלט הוראסמה שהוא  סלט של אטריות זכוכית עם גודי'ס בפנים ורוטב משגע. גם אני וגם שותפי הזמנו כזה והתענגנו על הרכב מדויק של טעמים בין חמיצות , פיקנטיות קלילה , ומתיקות. בראשונות הזמנו שתי מנות טמפורה (כשאני עם חברה אנחנו מודאות שנזמין לפחות מנה אחת של אגאדשי טופו , זה לא אנושי כמה טעים טופו יכול להיות.הוא לא האמין לי לכן כיבדתי את טעמו ובחרתי אחרת) אני הלכתי על מנת תמנון טמפורה מוגש עם רוטב צנון וג'ינג'ר והוא הלך על בורי טמפורה מוגש עם אותו הרוטב בדיוק. הרוטב התברר כנהדר במיוחד הוא מגיע בקערית קטנה ואליו צריך להוסיף צנון וג'ינג'ר מגוררים לתוך הקערית ואז נוצר איחוד מרהיב של מרקמים וטעמים ושמוסיף ניחוחות נפלאים למנות. מנת התמנון שלי היתה וואו אין לי מילה אחרת לתאר אותה. קיבלתי שלוש מניפות של תמנון שטוגן לרמת העשייה המדויקת – זאת שבין לשמור על מרקם לרכות תמנון אמיתי נגיס ולא פלסטיק לבן. הבורי היה קוביות פילה בורי טעים , עדין , צחור אנמי אבל כשמניחים אותו בתוך הרוטב פתאום מבינים שהוא רק פלטפורמה נימוחה לריכוז כל הטעמים העשירים של הרוטב. העיקריות שלנו היו מספר רולים מעסקית השמונים שהיו טעימים , טריים ובעלי נוכחות דגית מורגשת המומלץ ביותר היה "הקאיסן קוקטייל מאקי" שבעצם הוא מיקס של מוצרים טעימים במיוחד כמו סקאלופ ושרימפ ועוד כל מיני שכאלה שמשתלבים למרקם חלקלק ומפתה שמשאיר את החך מאושר. מעסקית התשעים לקחנו מנה של נתחי אנטריקוט על מצע אורז ברוטב סמיך עם מתיקות עדינה ומרק מיסו בצד. מנה טעימה מאד לא מרגשת ,לא מחדשת, אבל מבוצעת היטב. בשביל לחגוג את המאורע לגמתי קוקטייל צהריים (25 ש"ח) על בסיס סאקי ורימונים שהיה מאד טעים, צונן ורענן האבא של לקח (הפתעה, הפתעה ) בירה. היה לנו מאד כיף לשבת במסעדה האפלולית לברוח מתל אביב המהבילה של החוץ המסעדה המתה אדם אבל ניתן היה לדבר בנעימים וזה לא פגע בשרות המהיר והקורקטי. שווה ממש למי שיש לו שעתיים פנויות בצהריים. (שווה גם לפנות במיוחד).

דרור קרן – "מצד שני "

האבא של ואני לא מחובבי ז'אנר הסטנד אפ קומדי והאבא של גם מצהיר לאחרונה שהצגות זה כבר לא ,איך לומר, בראש שלו.על אף כל זאת הלכנו למופע של דרור קרן "מצד שני". אנחנו צפינו בהצגה בתיאטרון הקאמרי באולם מספר 4.  פעם ראשונה שאני פוגשת באולם הקטן והחמוד הזה. חלק מהקסם של המופע הוא באינטימיות. דרור קרן (שאנחנו קרועים עליו מאז תפקידו המצוין בשבתות וחגים) הוא איש קטן מימדים מגיע בבגדי היום יום שלו כאחד הקהל ופשוט מדבר אל הקהל כאילו הוא יושב עם כל אחד ואחד על כוס קפה בבית הקפה השכונתי.השיחה היא שיחה ערה ומתגלגלת וכדרכן של שיחות ,יש להן חיים משל עצמן לא מבנה מהודק, הנושאים מתחלפים במהירות בלי לרדת לעומקו של כל נושא. השיחה מובלת בזרימה טבעית, דבר מוביל לדבר. אנחנו צחקנו המון ומאד הזדהינו עם רוב הדברים. אני מאמינה שההצגה תשעשע את רוב הקהל אבל הרבה מהתוכן שלה מדבר על העולם שלנו ( אנשי ה -שלושים – חמישים)  עוסק במשמעות של לגדל ילדים, על המהות של להיות הורים, על העולם שלא עוצר לרגע ורק אנחנו רוצים שיעצור. על הקדמה והטוב והרע שהיא מביאה עימה  והביטוי של התמורות במציאות שלנו. הטקסט קולח, האיש הצנום והמתוק הזה מחזיק את הקהל מרותק אליו ולא חולפת דקה בלי צחוקים מתגלגלים מכל פינה.

קרם לחות לגבר של ללין

אבא של הוא גבר מסוקס אבל בעת מגיע החורף ורוחות המזרח לארצנו הוא נזקק נואשות לקרם הלחות שלי. בהיותי מכורה אנושות לקרם לחות שמשקלו שווה זהב וגם כי בא לי לפנק אותו חיפשתי עבורו פתרון גברי למוצרי טיפוח. קפצתי לחנויות ללין ויש להם ליין משגע למוצרי גברים. אחד מהמוצרים הוא קרם לחות לגברים שגם מחוזק בריח של אפטר שייב (יש שני ריחות אני בחרתי בריח שנקרא womanizer).המוצרים ארוזים באריזות יפיפיות שעושות חשק לקנות ולהשתמש. הגבר ניסה את המוצרים בהתלהבות רבה ,הן מבחינת מרקם והן מבחינת ריח והמוצר שימש אותו נאמנה בימים האחרונים שבהם כולנו מסתובבים מיובשים כצברים במדבר.

בורקס גן עדן – שדרות ירושלים 43 ,יפו

אני מתלהבת אבל ממש. לעיתים (רחוקות ) אנו מוצאים את עצמנו ביפו של שבת בבוקר זאת שהיתה שייכת פעם לבולגרים שהטמיעו בה את מסורת הבורקס, הביצה הקשה והאיירין. הולכים לצוד את הטעמים של פעם. חיפשנו את לאון האגדי ,אנחנו אף פעם לא זוכרים בדיוק את הכתובת אבל מפאת קוצר זמן וסבלנות ראינו בדרך את "בורקס גן עדן"  עצרנו בחריקת בלמים והחלטנו לנסות. איזה מזל שניסינו, זכינו בארוחת בוקר טעימה עד דמעות (ושמנה באותה מידה ). אם מעונינים בבורקסים קטנים , מסתבר שהשיטה במקום היא להזמין מבעוד מועד ולבוא לקחת. אנחנו כמובן לא הזמנו  על כן לקחנו בורקסים גדולים נדגמו שני סוגים ,תרד וגבינה שהגיעו עם האבא של היישר לאוטו ביחד עם שני בקבוקי  זכוכית של פריגת מלאים באיירין וחמש ביצים קשות מלאות פלפל שחור ומלח בשקית. הילדודס חלקו את בורקס הגבינה אנחנו חלקנו את התרד. הבורקסים רתחו מחום ממש יצאו היישר מהתנור אל שקית הנייר שלנו. מילוי ,התרד היה טרי ומלא בטעמים, הביצים קטנות וחומות והאיירין סמיך וחמצמץ. לכמה רגעים נשמע רק קולות צקצוק שפתיים, וגרגורי סיפוק. בורקס התרד היה ממש כמו של פעם אמיתי לא דומה בכלום לחיקויים הדהויים שמייצרות רוב המאפיות של ימנו. בורקס הגבינה נאכל בהתלהבות רבה על ידי השניים מאחורה כולל על ידי הכלום פוד הצלחנו לטעום ממנו דגימה ופחות אהבנו בעיקר כי במילוי הגבינה משולב תפו"א ואני והאבא של לא אוהבים. איתי היה ממש מבסוט.

את כל אלו אני כותבת לכם לצלילי "הזמנה לפסטיגל" שמשודרת באחד מערוצי הכבלים, הילד יושב וצופה בעינים בורקות מאושר ולשמחתי יותר קרוב מזה הוא לא יגיע השנה לפסטיגל.  יש לי עוד המלצות אבל אני אתאפק לפעם הבאה.

©

מודעות פרסומת