חנוכה של מתכונים

ערב ראשון שקט בלי נרות ושירי חנוכה. החג האהוב עלי זהו חג האורות יש בו שילוב של כל מה שאני אוהבת ,היסטוריה, סיפור גבורה ,נרות, אור ,ניסים ונפלאות ועל כל אלו מנצחות הסופגניות התפוחות ,הסמוקות מאודם הריבה, הטעימות ונימוחות בפה. בין כל אלו היו לי שני אירוחים ,הצגה אחת , שתי מסיבות חנוכה, הר של כביסות והרבה יציאה מהשגרה. הערב כשפניו של הגסטרונום (=בכורי) התכרכמו בעצב על החזרה הצפויה לבית ספר מחר (משרד החינוך והחלטותיו התמוהות למי זה היה חיוני החזרה ללימודים בשישי, יכלו לדחות את החופשה ביום ולעשות את זה כמו שצריך מראשון עד ראשון. ההגיון מהם והלאה) הסברתי לו שלולא היתה לנו שגרת יום יום, החופשים היו מאבדים מייחודם. מי שבחופש תמידי לא ידע להעריך חופשה מהי. אני לא בטוחה שהצלחתי לשכנע אותו אבל מחר כשהוא יקום שמרתי לו כדור שוקולד מצופה סוכריות צהובות (וזרחניות ) שישפר לו את החזרה לשגרה. הפעם פוסט קצת מבולגן קונספטואליות עם המתכונים הפשוטים , והמוצלחים ביותר שאספתי באירוחי החג.

קוקטייל שקדים בניחוח פיה ירוקה

הפיה הירוקה

כל שנה אני מארחת את המשפחה שלי ושלו להדלקת נר. אני מאד אוהבת את האירוחים הללו ובדרך כלל בוחרת להתחיל את האירוח עם כניסת האורחים בהגשה של קוקטייל פתיחה (בד"כ בגלל שקר אני מגישה משקה אלכוהולי חם ) השנה עקב הקיץ שמסרב לגווע, בחרתי בקוקטייל קר. למרכיב האלכוהול בחרתי באביסנט. במקפיא שלי גר לו בקבוק של "הפיה הירוקה" – הצבע הירוק המהמם של המשקה וכן הקונוטציה שלו כמשקה האהוב על אנשי הרוח בפריז של תחילת המאה העשרים גורם לי רעד של עונג כל פעם שאני מוציאה אותו מהמקפיא. אבל אז אני פותחת ומריחה את ריח האניס העז הבוקע ממנו ומשנה את דעתי. (זהו משקה על בסיס לענה). הבקבוק שלי יש מכיל 90% ריכוז אלכוהול וכתוב עליו במפורש לא לשתות נקי אלא למהול. לא כל יצרני האבסינט מייצרים בקבוקים עם ריכוז שכזה ניתן למצוא בריכוז שונים החל מ – 60%. הנה הקוקטייל שרקחתי (מאוחר יותר התברר לי שאני לא הראשונה שחשבתי על השילוב של רוזטה וסוג של אניס דוד של גיסתי שותה רוזטה עם ערק והתוצאה מן הסתם מאד דומה). אני לא טעמתי אותו כי אני לא חובבת אניס , לענה או שקדים אבל כל באי הבית שתו אותו בהנאה מרובה.

מה צריך:

רוזטה = סירופ שקדים שממנו יוצרים משקה שקדים

מים

סודה

קרח

אביסנט (בהחלט אפשר ערק)

כמויות:
רוזטה הוא סירופ מתוק למדי הוא נוצר משקדים וסוכר כך שלגבי כמות הסירופ ביחס יש גמישו רבה כיון שכל אחד אוהב רמת מתיקות אחרת , אלו הם היחסים של הקוקטייל הביתי שלי:

2 כוסות מים

2 כוסות סודה

5 כפות רוזטה

קרח חצי מגש של קוביות גדולות

אביסנט – גם פה מדובר על טעם אישי מי אוהב יותר דגש אלכוהולי מי אוהב פחות לכמות הזאת אני הוספתי באזור ה – שש כפות.
כל זה בבלנדר, לערבב היטב עד לריסוק הקרח ויצירת משקה הומוגני בצבע לבנבנן עם גוון טורקיזי בהיר עשיתי ניסיון בצהריים לפני בוא האורחים על כוס משקה אחת ושמתי כנראה קצת יותר מדי אבסינט האבא של חשב להגיש תלונה למשטרה על ניסיון רצח. כך שבערב פעלתי במשנה זהירות עם כמויות האלכוהול עדיף להוסיף פחות ולהוסיף במידת הצורך.

רוטב כוסברה רענן
מה צריך:

צרור של עלי כוסברה

שתי שיני שום

גרידה מחצי לימון

שמן זית – שלוש כפות

מלח (אני משתמשת בכמה גרגרי מלח אטלנטי אפור)

פלפל שחור

*אפשר להוסיף יוגורט חמצמץ כמה כפות ליצירת רוטב עדין יותר

** אפשר להוסיף כף מים / שמן אם אין מספיק נוזלים
את מרכיבי הממרח יש להכניס למעבד מזון עד שנוצר ממרח במרקם פסטו עם ריח משגע , צבע ירוק בוהק וטעם של רעננות. אני השתמשתי בו להגשה לצד רוסטביף. הגרסה עם היוגורט הוגשה לארוחת ערב משפחתית לצד דג סול שקומח קלות וטוגן במחבת קרמית לזמן קצר. השילוב של הדג עם הרוטב הוא הרמוני והם מתאימים זה לזה כמו כפפה ליד. הדג הלבן , העדין נטול כל טעם מקבל באהבה את הטעם החמצמץ והרענן. באורח פלא הכלום פוד שמסרב לטעום כל דבר שמזכיר ירק או פרי ביקש באסרטיביות שנניח לו תלולית ירוקה על הדג. ואחרי שבקשתו נענתה הוא גם אכל את הדג עם הממרח. נאלצתי להתבונן בו בתדהמה ולהחניק את זעקת האושר.

סלט כרובית לבחורות.

כן שם קצת מקומם, אבל ממחקר קצר שערכתי בשעת האירוע היחידות שאהבו את הסלט היו הבנות אז לחובבות הכרובית וטעמי האדמה החמים להלן סלטונצ'יק פשוט וקל.

מה צריך :

כרובית שלמה מפולחת לפרחים

ערמונים בשקית ואקום

וינגרט חרדל ודבש – שתי כפות שמן זית , כף לימון , חצי כפית חרדל , חצי כפית דבש , מל"פ לערבב היטב עם מטרפה ,לטעום ולתקן תיבול


איך עושים:

מאדים קלות את פרחי הכרובית משהו כמו עשר דקות בפרפר אידוי / סיר אידוי. את הפרחים המאודים להניח בתבנית לזלף מעל  שתי כפות שמן זית, סוכר חום,מלח ופלפל ולהכניס לתנור למשהו כמו עשרים וחמש דקות עד שמתחיל להזהיב/ להשחים (לערבב לפרקים). את הערמונים קולים על מחבת יבשה גם עליהם זורים טיפה מלח (לפני שקולים יש לחצות כל ערמון למחצה – אני חציתי ידנית זה הולך ממש בקלות) רק כשרוצים להגיש אל השולחן מאחדים את שני המרכיבים בקערה, מערבבים כף – שתי כפות רוטב וינגרט ומקשטים בעירית.

מילה אחרונה על הפיצה שהכנתי באירוח השני. אני מרגישה צורך לא ברור לעשות כל מתכון פיצה שאני מוצאת ברשת. יש כמה שאני מחבבת במיוחד. לרשימת אלו שאני מחבבת מאד הוספתי את הפיצה הזאת שמצאתי ברשת מתוך בלוג חביב להפליא עם מתכונים שווים כנסו ותהנו!

©

מודעות פרסומת