ויקי כריסטינה ברצלונה או ויוה לה ספיין

מאז שגיליתי את אתרי הרכישות הקבוצתיות הפכתי לשולפת הארנקים המהירה במערב,קשה לי לעמוד בפני ההצעות ה"כדאיות",שכמו כל מקרה תלושים אחר הופכות להיות מסחטת כספים כפולה. ראשית כשאני מתפתה לרכוש עוד מוצר סופר משתלם שלא הייתי חולמת לקנות אותו בשום סיטואציה אחרת ואז בשלב השני בעת מימוש התלוש לעולם לא נשתמש בדיוק בסכום התלוש תמיד בסוף אנחנו מוצאים את עצמנו מוסיפים עוד כמה שקלים במקרה הטוב ושקלים רבים במקרה הפחות מוצלח. ככה זה תמיד כל מה שקונים בזול עולה בסוף ברוב המקרים ביוקר. מצד שני השוברים האלה העירו את תרבות היציאות העלובה למדי שלי ושל האבא של.למען הגילוי הנאות אנחנו לא סובלים מחוסר ביציאות,כל אחד עם חבריו,אלא דווקא בגזרת היציאות המשותפות אנחנו איך לומר מפשלים. על כן אין לי עוד החלטה קונקרטית האם הטרנד החדש של הרכישות הללו הוא חיובי או שלילי לעת עתה אני זורמת עם ההמון. אחת הרכישות הללו היתה תלוש משתלם למסעדת/ בר היין ויקי כריסטינה ברצלונה. מקום אחד שפנים לו שניים. מסעדת הטאפאסים ויקי שבה יושבים סביב שולחנות קטנים באוירה אינטימית (כך כתוב באתר כשאנחנו היינו החלק של ויקי לא נפתח) ויש את כריסטינה בר היין שבו ישיבה משותפת סביב שולחנות בר גדולים מקושטי פסיפס ומפותלים. מהתמונות באינטרנט ראיתי שכל הישיבה היא בחוץ תחת כיפת השמים הן בויקי והן בכריסטינה אבל גם בחורף התל אביבי הלא משכנע הלילות קרים למדי ולא התחשק לי לשבת רועדת תחת תנורי הפטריה הנהוגים במחוזותינו. צלצלנו טלפונית להזמין מקום, ענתה לנו בחורה לבבית שדאגה להרגיע את חששותיי כשהיא משועשעת, אמרה לי אנחנו לא נוהגים להתעלל בלקוחות שלנו, עשינו סגירה מיוחדת לכבוד החורף. מרגיע למדי בכל הפרמטרים.תמיד זאת התחלה טובה להגיע למקום עם גישה חיובית.חייבת וידוי קצרצר במשך היום הידיעה, שאחרי כל היום העמוס שהיה לי אני צריכה להחליף בגדים ולשים עלי את הפרצוף העירני,הנהנה ולנהל שיחות של גדולים, גרמה לי לחרדה קלה.לא ברור לי אם מדובר בחרדת ביצוע לגבי היכולות הורבליות שלי לאותו ערב או כוחו של ההרגל שמייחל מדי יום לשעה של שקט מול הטלוויזיה. אף על פי נוע ינוע,בשעה שמונה וחצי שמנו פעמינו למתחם התחנה המשופץ מול ימה של תל אביב. היתרון הראשון של המקום (והמאד חשוב) הוא החניון הענק מבית אחוזות החוף מה שאומר שמדובר בחניון זול ורחב ידיים.הגענו לחניון ולהפתעתנו לא פגשנו בבוטקה מאוישת בכניסה כך למדנו לדעת שמדובר בחניון המתנהל עצמאית על ידי מכונות תשלום ללא מגע יד אדם.הרגשתי עצב קל בהעדרו של הנוף האנושי שקיבל את פנינו בעבר בכניסה לחניון.

מילה טובה וחמה לעיריית תל אביב השחזור מדהים אני לא יודעת לאמת את האותנטיות שלו אבל מדובר בפנינת חמד של ממש, החל מהכניסה המרשימה אל תוך עולם אחר שלרגע גרם לי לתהות אם אני לא נמצאת על סט של איזה מערבון. המבט אל יפו מחלל הכניסה הראשי מרשים בעיקר בחשכה כשיפו העתיקה מוארת ונראית כאילו היא יוצאת מתוך החשיכה על מגדליה המוארים.חנויות בוטיק רבות נפתחו מאז הפעם האחרונה שביקרנו במתחם ואף מצאנו שם קיוסק שובה לב עם טעם של פעם הכולל מקלט טלויזיה ארכאי המשדר שחור לבן וגזוז בבקבוקי זכוכית של טמפו שגם בלי לטעום יש לו רפרוף נעים של זכרונות ילדות. פסענו לעבר עץ הפיקוס העתיק שסביבו מיקמו את הבר של כריסטינה. נכנסנו למבנה סגור שבתוכו מרצדים תנורים חמימים שנראים כמו מנורות הנייר הנעימות שרוכשים באיקאה אבל בתוכם אש מרצדת.שולחנות בר ארוכים ומרשימים ובינותיהם ממוקמים שולחנות בר קטנים ליחידים המאפשרים ישיבה יותר אינטימית. המקום יפיפיה ועושה נעים בלב, מאד רומנטי, לגמרי מרגיש כמו חצר ספרדית קאטלונית. שאפו אוירה זה דבר חשוב ובפרמטר הזה כריסטינה משחקת אותה ביג טיים. מילה על השולחנות הארוכים והמשותפים לכאורה מדובר בישיבה צפופה ואינטימית עם אורחים לא בהכרח רצויים בצדדים בפועל לא הרגשתי את הסביבה והתרכזתי באבא של שישב מולי. מילה עלי אני ממש קלה להסחת דעת בעיקר כשבא לי להתערבב/ לצוטט ללשיחות של זולתי לא חלילה מחוסר נימוס אלא מתוך סקרנות בלתי ניתנת לעצירה. ישיבה כזאת מסוכנת אם כן עבורי אבל איכשהו זה הרגיש לי כאילו ישבנו לבד בשולחן. הרבה אנשי צוות מסתובבים בחלל הלא קטן של הבר כשהם מצוידים במחשבי כף יד השולחים את ההזמנה ישירות אל המטבח,נחמד,חסכוני,טוב לכדור הארץ ?( חסכון בנייר לפנקסים).הצוות יודע את התפריט על בוריו ונכון לענות על כל שאלה בנחמדות ובמקצועיות מצד שני הוא פחות קשוב לסועדים, הבקשות לא נענות תמיד בתשומת לב, גם המנות לא תמיד מצליחות להגיע לשולחן בניסיון ראשון (או שני). עיינו ארוכות בתפריט ולא הצלחנו להתאהב ממש באף מנה, מצד שני היו המון מנות אפשריות עבורנו.התפריט מורכב ממנות טאפאס צמחוניות, בשריות ,מן הים, קינוחים ונשנושים מהבר. מדי יום יש מספר ספיישלים יומיים משתנים וכן תפריט יינות מרשים למדי שלא התעמקתי בו. יש מספר יינות שמוגשים בכוס, מגוון רב למסעדה ,אבל מבר יין הייתי מצפה להרחבה של המגוון.לשולחנות אחרים ראיתי שמגישים סנגריה בקנקן מאד חביב בעייני ומושלם לבילוי ערב בנות.הגבר המסוקס שאני באתי איתו העדיף להזמין לו סרווסה (=בירה) ואני כדרכן של בחורות לגמתי כוסית ריוחה אדומה וריחנית. הזמנו מספר מנות לחלוקה מהתפריט,כדרכם של מסעדות טאפאס,המנות מגיעות בסדר אקראי לפי יציאתם מהמטבח. המנות הבאות נדגמו :

קסו פריטו קון מרמלדה דה סבוייה – גבינת בושה מטוגנת בציפוי פריך על ריבת בצל ורוטב עגבניות פיקנטי (27 ש"ח כמדומני, לא היה לי נעים לצלם את החשבון ) , מראש חשדתי במנה הזאת לא הצלחתי להבין בראש איך ריבת בצל הולכת עם רוטב עגבניות פיקנטי. מבחינת הגשה המנה היתה אפשרית,ריבוע לא גדול של גבינה מצופה מונחת על עיגול שהחלק החיצוני שלו אדום = רוטב עגבניות פיקנטי והעיגול הפנימי שלו חום כיאה לריבת בצל. חייבת לומר שהחיבור של ריבת הבצל ורוטב העגבניות צלח יותר טוב ממה שדמיינתי אבל אני לא חושבת שהייתי מעונינת לשחזר מנה כזאת בבית או לדגום אותה שוב. מעבר לשילוב המוזר ברטבים גם הגבינה (שהיא גבינת עיזים קלאסית וטובה לחובבי הז'אנר בלבד) היתה תפלה לטעמי ונדרשת גבינה יותר נושכת כדי להוסיף עוד רובד מענין בפה.

צ'יפירונס אלא פלנצ'ה = קלאמרי שלם צרוב על הפלנצ'ה עם בצל, שמן זית, לימון ופטרוזיליה (39 ש"ח) – יש לי חולשה לקלאמרי צרוב על הפלנצ'ה זאת מנה שאם ידו של אומן (מי אמר אנטוניו מנסה בימי תור הזהב של אלי אוליו ) הופכת את הקלאמרי הענוג בדיוק על הפלנצ'ה וחוטפת אותו בדיוק בזמן שהטעם הצרוב מתמזג בהרמוניה מוחלטת עם הרכות הלבנה הטעם שלה הוא כפסע מגן העדן. אפילו שידענו שזאת מנה שקשה לביצוע,למרות שלכאורה היא אחת המנות הפשוטות בנמצא, בחרנו לקחת את הסיכון ולהזמין אותה.חבל שכך, הקאלמרי אמנם לא היה צמיגי אבל גם לא היתה בו את הרכות העננית,הוא היה נגיס ואכיל אבל לא גורם אושר וגרוע מכך כמות המלח במנה היתה עצומה,הרוטב היה בלתי אכיל ופיסות הלחם נותרו מיותמות ומשוועות לטבול בו.

סביצ'ה פרואנית- לא זוכרת את מחירה ואת שמה הספרדי של המנה אבל תלינו בה תקוות רבות. מדובר על חתיכות דג לבן במשרה חמצמצה עם ז'וליינים של מלפפון וצ'ילי.קיבלנו קערית קטנטנה שבתוכה מרק ובו שחו חתיכות דג וירקות דקיקים בחמיצות מוגזמת, חוסר איזון מוחלט בטעמים וגם הגשה לא אסתטית בכלל.

נקניק יבש עם פיאמונטין פקנטי מוגש עם צנצנת כרוב כבוש וחרדל – (17 ש"ח) – צלחת עם מספר נאה של חתיכות נקניק יבש מנוקד שומן (מפרה נמוכה) מוגש עם צלוחית חרדל וכרוב כבוש מוזר להפליא שלי היה מאד טעים. האבא של כמעט תבע את המסעדה לדין.הכרוב היה מתוק ממש מתוק בעייני היה בזה טעם מרענן ומאד הולם את שאר החמיצות והמליחות שחווינו עד עכשיו.

פאן קון טומאטה = לחם הבית עם שמן זית, עגבניות ושום – הזמנו גם מנה של לחם הבית שהוא מעין לחמניה בגט חמימה, טעימה וטריה אבל לא מרתקת שמוגש עם קערית רוטב עגבניות שמרכיביו לא אוחדו כראוי לכן טבילה אחת הולידה טעם תתפל וחסר מלח ואילו הטבילה הבאה הובילה מליחות יתרה.

אחרי כל אלו המנות הללו שנשמעות אולי כארוחה שלמה אבל בפועל מדובר על מנות קטנטנות,לטעמי האישי קטנות מדי ולחלוטין לא מצדיקות את מחירן שאולי אינו גבוה מאד אבל הבטתי סביבי שאר המנות שיצאו מן המטבח היו ממש לא מרשימות בגודלן. בארוחה שלנו אני מציינת לטובה את גודל מנת הקאלמרי שהיה לטעמי מדויק (משהו כמו שישה) וכן את מנת הנקניק. מנת הסביצ'ה היתה מצחיקה בגודלה וגם מנת הגבינה הרגישה קמצנית למדי. בסוף הארוחה מאד התחשק לי קינוח אז הזמנו קרמה קטאלנה = קרם קטלאן עם בננות – 24 ש"ח (בספרד התנהג כספרדי) – המנה היתה טעימה אם כי הגיעה בטמפרטורה מוזרה, הקרם הוגש חצי קפוא, מאד לא אופייני למנה. וגם המנה הזאת היתה קטנה למדי באופן שאינו סביר בעייני.

האוכל היה אכזבה ללא ספק, אני מאד חובבת ז'אנר הטאפאס והשרינג, הבעיה בסוג כזה של ארוחה שאם הוא אינו נוסק לגבהים הוא מקפל בתוכו אכזבות רבות למדי כמספר המנות הקטנות שלוקחים. מהמטבח של ויקי לא יצאה אף מנה שהוכיחה את עצמה כמשהו ששווה לחזור עבורו. מצד שני הישיבה היתה כל כך נעימה ומזמינה שקשה לי לראות את עצמי מוותרת על מהקום בערבי האביב הבאים עלינו לטובה. אני בהחלט רואה את עצמי יושבת למשקה קריר באוירה הספרדית מה שכן בפעם הבאה אגיע שבעה ואשתדל להצמד לנשנושי הבר (נקניקים , זיתים , גבינת מנצ'גו). מה שעוד תרם לאוירה היה מופע פלמנקו חביב שהגיע אחרי הרעמה בגונג שנשמע היטב בכל רחבי הבר והזמין התבוננות לבמה שנפרשה במיוחד עבור הריקוד המרגש והמסעיר הזה עם המוזיקה הלטינית המחממת ורעש הקסטנייטות.

המטרה שלנו היתה בילוי ערב זוגי ,רומנטי להיות קצת ביחד לדבר זה עם זו באור שונה מהאקלים הביתי להיות זוג ולא משפחה. את כל אלו היה לנו בשפע ובנעימים. הבילוי היה מאד מוצלח גם המתחם היפה והרומנטי, גם הישיבה הנעימה במקום , גם הנוף מסביב של הרקיע החורפי והנוף היפואי כך שלסיכומו של ענין מאד נהננו. אם היינו באים לאכול סביר להניח שהחוויה היתה אחרת.

©

מודעות פרסומת