בית מארח – שרדתי והנה אני כאן לספר

ההורות המודרנית היא רבת סתירות פנימיות מצד אחד אנחנו הורים הרבה יותר עסוקים ועובדים מצד שני אנחנו הרבה יותר מעורבים בחיים ובזמן הפנוי של ילדינו.המעורבות הזאת כוללת מטלות שבית הספר מעתיר עלינו באהבה רבה מצידו והמתקבלות באהדה פחותה מצידנו.אני מודה שאני דווקא מאד אוהבת להיות מעורבת בפעילות חברתית כיתתית בעיקר כי זה נותן לי הצצה לפן נוסף בחייו של הגסטרונום וגם התוודעות מעמיקה יותר עם חבריו שאת רובם ככולם אני מחבבת למדי ואף לומדת מהם דברים רבים.הלימוד לא דורש ממני הרבה יותר מאשר עמידה בצד וצפייה בהתנהלות המאד טבעית שלהם בעולם ואחד מול השני,בלי כל ה"לכלוך" שאנחנו צברנו במשך השנים וכבר לא רואים שום חלק מהמציאות בלי המשקפיים שלנו. בשבוע שעבר התור שלנו לארח את הסבב של בית מארח הגיע. בניגוד לרוב האמהות שאני מכירה לא חששתי לארח שישה ילדים תוססים בסלון הביתי שלי,במילא אני קצת קלמזי ויותר נזק ממני סביר להניח שלא יעשו.למרות שלא חששתי,החלטתי להתייחס לאירוח כמבצע צבאי בעיקר ברמת התכנון של כל פרט מהגדול ועד הקטן ביותר.תכנון כזה בחברת שישה ילדים בכיתה א' הוא חיוני למדי גם מבחינה המעמסה הפיזית,לילדים יש נטיה לתזז אותנו לא מעט על כן סידור כל הדברים להם נזדקק בהישג יד מצמם מאד את ההתרוצצות הרבה וכן מבחינת סיפוק הרצונות הרגשיים וניהול המשברים שעשויים להיות.הילדים באים להתארח רק לשעתיים ואנחנו בעיקר רוצים שיהיה כיף גדול לכולם אין טעם ללמד אותם בשעתיים האלה איפוק וסבלנות אלא להשתדל לזרום אחר הצהריים בכיף.כשבועיים לפני האירוע יזמתי שיחה עם הגסטרונום וביררתי איתו מה הציפיות שלו מהמפגש המארח ואיזו פעילות הוא מעונין לקיים. הסכמנו על האוכל שנגיש ואיך תראינה ההזמנות.חייבת לציין לזכותו שהוא היה מאד ממוקד וביחד בנינו לוח זמנים לאירוע.דאגתי להיות מוכנה עם התוואי כשבועיים מראש על מנת לפנות לי זמן לגשת לרכוש את כל הציוד שנזקקתי לו.מועד האירוח היה יום שלישי על כן בשבת יצרנו את ההזמנות כדי שהגסטרונום יוכל לחלק אותן בכיתה ביום ראשון.ההזמנות היו פרי דימיונו אנחנו רק סייענו בביצוע.הוא ביקש ליצור הזמנות בצורת בית – גזרנו מפלקט לבן.על הפלקט הוא כתב טקסט קצר שהוא חיבר לבד שכלל את שם הילד ואת ההזמנה עצמה (בואו לאחר הצהריים של כיף בבית שלי. ביום ג' החל משעה חמש עד שבע בערב) בסוף רשמנו כתובת.על כל הזמנה הדבקנו סוכרית טופי וסמיילי קטן מעץ (יש בכל חנות יצירה) מעבר לזה קישטנו במדבקות של כוכבים.יצאו הזמנות מאד מזמינות,הגסטרונום מאד נהנה לחלק אותם והוא דיווח שהילדים מאד אהבו את החייכנים והסוכריות.זה נחמד כי ההזמנות יצרו ציפיה מקדימה אצל הילדים והשאירו טעם מתוק עוד לפני האירוח עצמו.אני במקביל שלחתי מייל לכל ההורים שבו הכתובת,הטלפונים, ושעות האירוח.ערב לפני האירוח הכנתי את הבית למסדר המפקד,בעיקר סדרתי את הכל. הסדר בבית נועד לעזור לי לנקות את הראש שאוכל לחשוב בצורה בהירה ולשמוע בתוך בליל הקולות למה כל  ילד זקוק.בנוסף דאגתי להשאיר הרבה חלל ריק,לילדים יש עודף באנרגיה,כשהם ביחד האנרגיה הזאת הופכת להיות כדור אש של חשמל נקי,השארתי להם מקום רב להוציא את כל האנרגיה הזאת בהשתוללות.תכננו כשלוש פעילויות (זה אולי נשמע הרבה, אבל זה בסדר ועוד נשאר זמן לארוחת ערב ופעילות חופשית):הראשונה היתה ליצור מקל שוקולד – ערבוביה של שוקולד חלב ולבן עם סוכריות M&M על מקל.את מקל השוקולד אפשר לטבול בחלב חם כדי ליצור שוקוטלה משודרגת או לאכול כך כמו ארטיק. את הרעיון המשגע הזה מצאתי אצל נעמה בבלוג וביצעתי באותו אופן  כמו שעשתה "זיקוקית" בבלוג  שממנו נעמה לקחה את הרעיון המופלא.כל ילד קיבל מקל שוקולד בעטיפת צלופן הביתה.הפעילות השניה היתה לצבוע מסיכות,מראש נרכשו חומרי יצירה ומסכות שדומות למסכות הגבס הלבנות אך עשויות מבד.מאד נח וקל לצבוע ולקשט אותן.רכשתי צבע גואש עם נצנצים בפנים,הרבה מדבקות ונוצות,מכחולים רבים שלא יחסר ודבק פלסטי בכל אלו השתמשנו לקישוט המסכות.הפעילות השלישית היתה משחק פעיל של "חובה או חובה" על משקל "אמת או חובה".הכנו עשרים פתקוני משימות וטמנו אותם במגבעת זהובה,כל ילד סובב בתורו את הבקבוק והילד שפיית הבקבוק הצביעה עליו בחר פתק מהמגבעת וביצע את המשימה.

ביום האירוח עצמו הכנתי את כל מוקדי הפעילות.

על הדלפק המטבח הכנתי את כוסות הקלקר ומקלות העץ, הכנתי קערית עם הסוכריות, וכרבע שעה לפני שהילדים הגיעו המסתי את השוקולדים.

על השולחן המרכזי פיזרתי מסיכות ועל כל מסיכה רשמתי שם, הכנתי קעריות עם מדבקות ,קעריות עם גואש ,כוסות עם מים , כוסות עם דבק, קערית עם נוצות וגם כלי עם מכחולים. השולחן צופה בשעוונית שקופה שרכשתי בחנות כלי בית (10 ש"ח למטר ושווה כל אגורה).

בסלון הכנתי פינת ישיבה עם הבקבוק והמגבעת. הכנתי גם כיבוד לתחילת האירוח,החלטתי שאני הולכת על מתוק אבל סולידי לא רציתי להאביס את הילדים בחטיפים מלוחים מלאי נתרן,הלכתי על המפתה אך יחסית בריא,קניתי תותים וחתכתי אותם לקוביות, את הקוביות ערמתי בקערות ובמרכז שמתי קערה מלאה בקצפת.כל ילד שם לעצמו קצפת מהקערה המרכזית ומי שלא אוהב הסתפק בתותים.בנוסף הנחתי צלחת מלאה בעוגיות סנדוויץ וניל ושני קנקנים של פטל (אם כבר פינוק אז עד בסוף) לצד הקנקנים  ערימת כוסות.הכל היה גם בהשג ידי וגם נגיש לילדים.

כיבוד לילדים

את ארוחת הערב הכנתי ערב קודם.החלטתי ללכת על פיצה תוצרת בית, הכנתי את המתכון הנהדר של ה"עקרת החוקרת". את הבצק אפיתי חצי אפיה משהו כמו שבע דקות. הוצאתי אותו מהתנור,קררתי דקות מעטות והכנתי את הפיצה.מרחתי רוטב עגבניות (ממליצה על הרוטב המוכן של יכין, הוא מתקתק וילדים מאד מחבבים אותו) ופיזרתי גבינה. עטפתי היטב בניילון נצמד והקפאתי את הפיצה החצי אפויה כמות שהיא.

זהו הרגע הגיע, השעה חמש הפעמון מצלצל והנה ראשון הילדים,סמוק לחיים במבט קצת ביישני נכנס.חמש דקות אחר כך הוא והגסטרונום כבר נראים כאילו  רצו חצי מרתון ובפנים סמוקות ומשולהבות באו להציץ ולראות מה יש לנשנש. אחד אחד מגיעים הילדים.העוגיות,התותים והקצפת היו קלף מנצח.גם סחטו קריאות התפעלות מהילדים וגם חוסלו עד תום.הנחתי לכולם "להתמנגל" ולשחק משחק חופשי בערך כעשרים דקות ואז קיבצתי אותם לתחנה הראשונה.
הילדים היו מוקסמים מהעבודה עם השוקולד וחלק ניכר מהתערובת הגיע אל הפיות הרבה לפני שהגיע לכוסות.ליצירת שישה מקלות שוקולד אני השתמשתי בכמויות הבאות :

  1. 300 גרם שוקולד חלב – המסתי את השוקולד בלבד בלי תוספות בבן מארי (סיר כפול – המסה על אדים)
  2. 100 גרם שוקולד לבן – המסתי עם שתי כפות חלב (אני משתמשת בחלב לקפה שהוא מעט מתקתק) כ- 40 שניות במיקרוגל ואחר כך ערבוב נמרץ והחלטי
  3. קערית עם סוכריות M&M

עבדנו עם מצקת קטנה לשוקולד החלב וכף לזילוף השוקולד הלבן.כל ילד יצק לכוס הקלקר מצקת אחת ובה מתערובת שוקולד החלב.על שכבת השוקולד הראשונה הוא זילף כף וחצי (בערך) מהתערובת הלבנה,פיזר כמה סוכריות ויצק עוד כמות קטנה של שוקולד חלב לציפוי.מקלות העץ (אני גיליתי שבארומה יש בוחשני עץ מקסימים,לקחתי כמה כאלה לשימוש אישי,אפשר גם להשתמש במקלות ארטיק או בשיפודי עץ שקוצצים להם את החוד וחוצים לשניים) נשתלו בתוך הכוס בצורת צלב. אחד עומד במאונך והשני תומך בו שלא יפול במאוזן.את הכוסות עם השוקולד אשפזתי במקפיא לצורך התגבשות מחודשת של השוקולד.

מקלות שוקולד
לאחר הפעילות הזו נתתי להם עוד כמה דקות משחק חופשי עד שאספתי אותם שוב אל השולחן ליצירת המסכות. הילדים מאד אהבו את המסכות, הם השקיעו מאמצים לא מבוטלים בקישוט שלהן וממש ראו את הביטוי האישי של כל ילד בבחירת הצבעים,בדוגמה ובמידת ההשקעה.הפעילות הזאת מאד משקפת אותם וזה היה מקסים לצפות איך כל מסכה מקבלת את הפנים והבפנים של הילד שיצר אותה.תוך כדי התהליך צילמתי אותם והראתי להם את המסכה בתמונות כך שהם יכלו לשפר אותה לפי מה שראו.לאחר שאחרון הילדים סיים את המסכה הנחנו אותן להתייבש. מראש ביקשתי מהילדים שיצבעו שכבה דקה יחסית של צבע כדי שהמסכות תספקנה להתייבש על מנת שנמרח עליהן דבק פלסטי.מריחה של דבק פלסטי על הצבע מאריכה את חייו ושומרת על העבודה לזמן ארוך יותר.


אחרי היצירה הזמנתי את הילדים לסלון למשחק משותף. לא כל הילדים רצו, אלו ששיתפו פעולה שיחקו איתי ואלה שלא שיחקו משחק חופשי.מהר מאד גם אלו שלא רצו הצטרפו אלינו בעקבות הצחוקים וההנאה המרובה שהיתה בעת המשחק.צריך לקחת בחשבון כמה דברים בעת המשחק עם הילדים.כל משימה שילד פותח הופכת להיות המשימה של כולם.הם כולם רוצים לעשות ולהשתתף צריך לתת להם זה מביא הרבה השתטות וצחוק.יש הרבה קריאות של "זה לא פייר וגם "זה לא הוגני" אפשר לפתור את כל הסוגיות במשחק נוסף כמו,משלוש יוצא אחד או אבן נייר או מספריים.המשחקים הללו שבתוך המשחק רק עיבו את המשחק הראשוני ומאד שעשעו ומתחו את הילדים.משימות היתוליות כגון: לשיר בפה מלא מים, לפתור תרגילי חשבון תוך כדי קפיצה על רגל אחת,חיפוש חפצים בסלון לפי צבעים היו האהובות ביותר אבל דאגתי שיהיו גם שאלות היכרות במטרה להעמיק את ההכרות בין הילדים שאלות כמו "מה הספר /אוכל/ צבע האהובים עליך"?.עשינו כמה וכמה סיבובים של המשחק עד שנמאס להם. הנחתי להם לשחק בחופשיות.נתתי להם יד חופשית להתבלגן ולהיות אינדיאנים הםצעקו,צחקו, השתלהבו ובעיקר  זרחו.כל כך נהנתי לצפות באינטראקציה בינהם. נהנתי לראות שהבנים והבנות שיחקו יחד ושיתפו פעולה לרגע אחד המאבק בין המינים נשכח.בזמן שהם שיחקו הכנסתי את הפיצה לתנור (את התנור חיממתי כחצי שעה מראש על חום של 230 מעלות).עשר דקות אחרי היתה לי פיצה זהובה לתפארת. חתכתי אותה למשולשים והנחתי לכל ילד בצלחת.את הילדים הושבתי אחד לצד השני על השטיח בסלון ובזמן שהם כילו את הפיצה הראשונה אפיתי את השניה.שתי הפיצות חוסלו.במבט לאחור בעייני פיצה זו בחירה אידאלית לאירוח ילדים,טרם יצא לי להכיר ילד שאינו חובב פיצה (אני בטוחה שיש ילדים כאלה אבל הם מיעוט) וגם זה אוכל לא נורא מלכלכך שהולם ישיבה לא מסודרת אל שולחן האוכל.כשסיימו לאכול מי שרצה מרח את המסיכה שלו בדבק ומי שלא המשיך לשחק עד לאיסוף ההורים.בזמן שנותר קראתי לכל ילד בנפרד שיבוא לקלף את כוס הקלקר מסביב למקל השוקולד שקפא.המקלות יצאו מהממים, נוצר מראה של שיש עם הבלחות צבעוניות מהסוכריות.ארזתי לכל ילד את המקל שלו בשקית צלופן מרשרשת וצירפתי לכל אחד פתק עם השם. צילמתי כל ילד שהיה מעונין עם המסכה והשקולד ואת כולם ביחד.היה כיף גדול,קיבלתי פידבקים מקסימים מהילדים וגם מההורים. למחרת שלחתי תמונות במייל להורים. חשוב לזכור שמדובר בילדים,ועל אף שהשתמשתי בסמנטיקה צהלית בתיאור המאורע כמבצע צבאי, בעת הביצוע בשטח צריך לזרום עם הילדים, לשמור על קור רוח ולא להתעצבן, להבין את הסיטואציה של כמה ילדים שהם לא בהכרח חברים מבלים זמן ביחד,לא תמיד כולם רוצים לשתף פעולה עם הכל צריך לאפשר גמישות בתוך התוכנית ולדעת לתמרן בים סיטואציות שזועקות שפה אפשר להסתבך. ממליצה בחום על פינוי הבית מכל המטרידים אני שלחתי את יותיק עם אבא שלו כי המחשבה עליו מסתובב לששת המוסקטרים מתחת לרגלים גרמה לי להתמוטטות עצבים.ברגע שהבית היה שקט ומאורגן היה לי מאד קל ולא הרגשתי את הזמן חולף.

הסוד האמיתי הוא פשוט לחשוב כמו ילדים, להיות שם איתם בכל מובן המילה , לתת להם להשתחרר ,לחוות איתם את החוויה והכי חשוב להכין מראש את הילד המארח, לדבר איתו על ציפיות , על מה שאתם דורשים ממנו כמארח ומה הוא מצפה ממכם כמסייעים לאירוח להגיע לתובנות כי ברגע האירוח יש המון התרגשות, פרפרים והתלהבות וכשעושים את ההכנה הראשונית הרבה פעמים זה עוזר לאירוע לזרום חלק יותר עם פחות מהמורות.

©

מודעות פרסומת