גם לנו יש שקשוקה

זה הפוסט על השקשוקה שלי.יש אינספור גרסאות,שדרוגים וכל אחד מתחייב ששלו היא השקשוקה הכי הכי.אני לא מתחייבת על כלום,למדתי לחבב את המאכל הזה רק לאחרונה מאז שבכורי התחיל לפתח קרייבינג בלתי נשלט לניגוב רוטב עגבניות.אין ספק שלשקשוקה יש יתרונות. ראשית היא עוזרת לי לחסל את כל העגבניות שהמקרר בעל האקלים הארקטי שלי הורג.זה ממש מפליא למגירת הירקות החיננית שלי נכנסות עגבניות קשות,לא לחיצות, אדמדמות ואחרי יממה הן נהיות רכות, אדומות לוהטות ולא מתאימות לסלט ירקות . שנית יש דרישה מבית וזה יופי של גיוון לארוחת ערב.אני משתדלת לעשות שקשוקה בימים שהאבא של מגיע מוקדם מהעבודה ואוכל איתנו ארוחת ערב גם כי הוא מחובבי הז'אנר וגם כי יש משהו מאד מלכד וחם באכילה המשותפת מעל המחבת,תוך כדי טבילה של לחמניות לבנבנות וטריות בתוך הרוטב האדום והעז בטעמים . לצד השקשוקה לעולם אגיש טחינה,זיתים, וסלט ירקות ערבי בראש שלי זה מוגש קומפלט ולא ניתן לשנות.

מה צריך – (כמות לשלוש ביצים ואפשר גם להגליץ את הרביעית):

2 כפות שמן זית

4-5 עגבניות בשלות מגוררות על פומפיה (אני מוותרת על קילוף /הוצאת זרעונים וגו' בגרסה הגסה והטבעית)

כמה עגבניות שרי בודדות – חתוכות לטבעות

רצועות פלפל אדום

בצל אחד גדול

שן שום

כמון

מלח

פלפל שחור גרוס

פפריקה מתוקה (אם מתחשק אני מגוונת לפעמים מוסיפה קמצוץ ולפעמים לא)

איך עושים:

מטגנים על אש נמוכה אך רחבה את הבצל בשתי כפות שמן זית, זורים מעל קמצוץ סוכר חום וכמה גרגרי מלח אטלנטי (אם יש לא חייבים). צבע הבצל המוכן צריך להיות חום בהיר.

לבצל המטוגן מוסיפים את שן השום הקצוצה ומטגנים יחדיו כחצי דקה.

מוסיפים את רצועות הפלפל האדום ומטגנים מעט עד שיתרכך קלות.

מוסיפים את טבעות עגבניות השרי ולאחר שתי דקות שהכל מבעבע יפה במחבת מוסיפים את העגבניות המגוררות.

מוסיפים את התבלינים חצי כפית כמון, מלח לפי הטעם ,פלפל שחור במתינות ,רבע כפית פפריקה מתוקה, מי שאוהב זה הזמן לקצת פלפל אדום חריף או אפילו לפלפל הירוק החריף מאד (לאוהבי החריף אש לא להוציא את הגרעינים,לאלה שחסים על לשונם ועל טעם האוכל רצוי להסיר את הגרעינים שבהם טמון החלק הארי של החריפות).

משאירים על אש קטנה לעשר דקות מינימום, אני בדרך כלל מבשלת כרבע שעה עד עשרים דקות וטועמים.לעיתים העגבניות נוטות לחמצמצות אולי תצטרכו להוסיף קצת סוכר לאיזון  וגם לתקן את הטעמים בהתאם לטעמכם האישי. אם הרוטב מאד סמיך ניתן להוסיף רבע כוס מים רותחים ולבשל עוד מספר דקות לאיחוד הטעמים.

זה הזמן לשבור בעדינות את הביצים ולהחליקן אל רוטב העגבניות,הביצים מחליקות אל המחבת בעיגול צהוב ושמח השוכב בתוך ים אדום של רוטב עגבניות המדיף ניחוחות ונפרשת לה מניפה לבנבנה של חלבון העוטפת את החלמון הצהוב.כל שנותר הוא לכסות את המחבת, להתעסק בדברים אחרים בדקות הציפיה הללו עד שהאוכל יהיה מוכן.

אצלנו בבית כל דקה מציץ ראש אחר בפרצוף של סימן שאלה ואף מרחרח. זמן הבישול משתנה על פי טעמכם האישי מי שאוהב את הביצים שלו רוטטות שיבשל מקסימום שבע דקות מי שאוהב את הביצים עשויות יותר שימשיך עד למידת העשייה הרצויה.

בימים שאנחנו מרגישים מפונקים במיוחד אני מוסיפה לשקשוקה נקניקיות מרגז. אני חותכת אותן לקוביות בעיקר מכוון שיש לי ילדים קטנים בבית אפשר בהחלט לחתוך לטבעות. השלב המיטבי להוסיף את הנקניקיות הוא לאחר טיגון הבצל והשום , שלב אחד לפני הוספת העגבניות.

נקניקיות המרגז החביבות עלי הן אלו שקונים אצל חינאווי הם מאד מאד מוצלחות בטעמן.

לטעמי שקשוקה הולכת מעולה עם לחמניות פשוטות מקמח לבן שקונים במכולת (כאלה של פעם ) או חלה רגילה. בצוק העיתים גם פיתות יעשו את העבודה.השבוע עשינו שקשוקה ספונטנית ולכן הסתפקנו בפיתות מהמקפיא – אני חיממתי בתנור על חום נמוך (50 מעלות) והתזתי עליהן מעט מים. הן יצאו מהתנור לוהטות ומעט תפוחות הכי קרוב לטרי שיש בנמצא.

מילה אחרונה על המשפחתיות של השקשוקה. יותיק שנקרא בעבר כלום פוד ובחודשים האחרונים הרוויח ביושר את זניחת הכינוי הנ"ל ומגלה יותר נכונות ופתיחות בעניני מזון. אף על פי כן הוא עדין נשאר בסירובו העקשן להתקרב לירקות ופירות. כל מה שמזכיר לו עגבנייה נדחה על ידו בשאט נפש. לכן כשכולנו ישבנו אל השולחן וטבלנו פיסות לוהטות של פיתות בתוך הרוטב האדום ובחלמון החושני, יותיק אכל לו ביצה מקושקשת ולפתע הוא ביוזמתו ביקש לטעום ולטבול באופן עצמאי את הפיתה שלו ברוטב. בפרצוף של שיוויון נפש פילסנו ליד הקטנה דרך והוא גילה את אמריקה ובמשך כל ארוחת הערב טבל לא מעט חתיכות ואכל אותן טבולות ברוטב עגבניות. מסקנות אין כמו ארוחה משפחתית ודוגמה אישית לשבור חומות של סרבנות. מסקנה שתיים בכל זאת יש בה משהו (בשקשוקה) ומוטב להבין זאת מאוחר מאשר לעולם לא.

©

מודעות פרסומת