בוקר בלחמנינה, לאנץ ב"באן" ואושר גדול

אחת לכמה חודשים אני צריכה לקחת חלק בסטטיסטיקה הידועה שגורסת שבתל אביב אף אחד לא עובד. על מנת להצטרף לנתונים אני לוקחת יום חופשה יזום מעבודתי שאינו נוגע בחופשה של מי מהילדים או חלילה חופשת מחלה. אחרי שאני מסיימת להתמודד עם כל המבטים הנדהמים וסימני השאלה לנוכח הפרגון העצמי אני פונה לתכנן את היום המושלם עם חברותיי לפשע הנורא. עם הזמן למדנו שתכנונים זה יופי,אבל איכשהו אנחנו מצטיינות להפליא בעשיית כלום. אנחנו בעיקר עושות כלום בבתי קפה ומשם עוברות לעשות כלום במסעדה וככה מתמסמס לו יום החופש שלנו. הפעם היינו אמיצות במיוחד ומראש ויתרנו על תכנון החלטנו על טכניקה של זרימה. נפגשנו בבוקרו של יום שמש חורפי בשכונת בצרון במאפיית הפלאים "לחמנינה" ששודרגה זה מכבר לבית קפה קטן וחביב. על אף מיקומה התל אביבי אם באים ללחמנינה מתוך שכונת בצרון ניתן למצוא חניה בשפע ובעזרת פלאי הטכנולוגיה ואלוהיי הפנגו אף לשלם עליה פרוטות בלי להתאמץ (מי שטרם מכיר את הפלא כדאי לו מאד להתוודע). האוכל בלחמנינה הוא דינאמי,כל הזמן  יוצאים מאפים חדשים ומפתיעים מהמטבח,יש מגוון של כריכים שכל הזמן משתנה ומתעדכן. כשאנחנו היינו בגזרת האוכל ניתן היה לאכול קיש, מאפים מתוקים למיניהם למשל בריוש שנראה נפלא ומוגש עם פנכת ריבה ,עוגות שמרים , בראוניס ועוד כל מיני פלאים שמונחים על הדלפק ומחוללים שמות בבלוטות החשק. אנחנו הזמנו לנו קפה ,סלסלת לחמים – סלסלה שבה מקבלים פרוסות מכל מיני סוגי לחמים הנאפים במקום. הלחם טרי, ריחני ,צפוף ומנחם לצידו מוגשים ממרח פסטו, טפנד זיתים ירוקים , חמאה וריבה תוצרת בית טעימה להפליא (קיבלנו ריבת ענבים בצבע בורדו עמוק) ,מתוקה וסמיכה במידה ובלי חתיכות. כשמורחים את הריבה על הלחם הטרי נוצר זיווג שנעשה בשמיים. טעמנו גם פיתה שקשוקה כמה פשוט כך גאוני. פיתה שיוצאת רותחת מן התנור, עם כיס שלא היה מבייש קנגורו ובתוכו שקשוקה. במעטפת החיצונית של הפיתה מרגישים טיפונת מעין קריצה של קריספיות והבפנוכו רך ועסיסי. לצד הפיתה מגישים על הצלחת כף של קרם פרש או שמנת חמוצה שמאד מחמיאה ומעדנת את הטעמים. שתינו גם ארבע הפוכים והתפעלנו מזה שניתן לבחור בין ספל לכוס זכוכית גם בגודל הרגיל. המקום קטנטן, אין הרבה שולחנות אבל האווירה מאד נעימה ולא לוחצת. שרות קשוב ומקצועי והבונוס כמובן שניתן לקנות הביתה לחמים ,מאפים ועוד מתופיני המקום. לא זוכרת את המחירים אבל על הפיתה , סלסלת הלחמים וארבעה קפה הפוך שילמנו 93 ₪. לאחר כשעתיים החלטנו להתפנות מהמאחז שתקענו בלחמנינה ולעבור למתחם הבא.

באומץ רב פנינו למרכז העיר והחלטנו לבקר בשוק הכרמל המתעורר לחיים. השוק היה רק תירוץ לאכול צהריים במזללה האסייתית החדשה שנפתחה ברחוב הלל הזקן בסמוך לשוק שנקראת "הבאן". כמה מילים על שוק הכרמל, נכון הוא שזה לא שוק זול ובכל זאת הירקות והפירות זולים משמעותית ממקום ממגוריי ויש מלא מציאות בכל התחומים. בשוק ניתן למצוא היום מוצרים טריים באיכות מאד גבוהה המצדיקה לטעמי האישי את הנסיעה. ההריונית היפה שלנו שרדה חצי שעה בשוק והתחילה לזרז אותנו לכיוון ארוחת הצהריים (לא שלא שמחנו לשתף פעולה פשוט לנו היה לא נעים לרצות לאכול צהריים ישר אחרי שסיימנו ארוחת בוקר אבל לה יש תירוץ ואז כולנו יכולות להתחמם לאורו). ה"באן" נמצא ממש בצמוד לשוק בהלל הזקן 18. במקום הפצפון, יש דלפק ארוך של בערך 10 -12 מקומות ישיבה הפונים אל המטבח הפתוח. מנגד יש עוד דלפק שצמוד לקיר עוד שני כסאות בוויטרינה חיצונית וזהו בערך. תפריט לא גדול אבל מדויק שבו כל אחד ימצא מה לאכול.

תפריט "הבאן"

שני טבחים (שפים?) מתפעלים את כל העסק במאור פנים כייפי ובאווירה מאד לבבית. ההנאה שלהם מדברת בכל הרבדים הן בעת ההזמנה, ההגשה והביצוע המושלם.

"הבאן"

"הבאן"

הזמנו שלוש מנות לחלוק. למזלי הספקתי לצלם את כל המנות, זאת הייתה משימה לא פשוטה שדרשה זריזות כי פרק הזמן מהרגע שקיבלנו מנה עד שהחזרנו צלחת נקייה למשעי לדלפק היה קצרצר למדי. המנה הראשונה שקיבלנו  הייתה סלט אטריות שעועית ופפאיה. הסלט הזה לא פחות מגאוני בשילוב הטעמים שלו. יש בו הכול, משחק במרקמים בין אטריות השעועית החלקלקה, הפיצוצים בפה של עגבניות השרי ,שעועית ירוקה טרייה שבושלה ממש קלות ונשארה פריכה ונגיסה,הפפאיה ושברי הבוטנים ,לפחות ארבעה סוגי מרקמים שמשתלבים בהרמוניה נפלאה ואת כל הנפלאות הללו מאחד רוטב עתיר טעמים בחריפות מודגשת אבל לא דורסנית. התחושה בפה היא חגיגה של קיץ ויש לו פשוט טעם של עוד אי אפשר להפסיק לאכול ממנו. (31 ₪)

סלט אטריות שעועית ופפאיה - "הבאן"

כמנה שנייה הזמנו מנה של קריספי צ'יקן על מצע פירה בזיליקום (56 ₪)  – זה הזמן להודות שלא "בניתי" על המנה הזאת, בראשי חלפה המחשבה עוף כמה כבר אפשר להבריק בעוף מצופה (כן חשבתי גם על שניצלונים ) ואז הגיעה המנה ועם הביס הראשון הבנתי כמה טעיתי. מדובר במנה מופלאה לא פחות. המעטה הקריספי עדין ודקיק ומרגיש חרוך במובן החיובי. הצריבה שלו כה מדויקת באופן שטרם פגשתי במחוזותינו. המשמעות של להיות עם ולהרגיש בלי קיבלה כאן ביטוי מחודש כי בכל זאת מדובר על עוף שעבר טיגון כלשהו אבל לא מרגיש מטוגן / כבד / עטוף והבשר של העוף לא דקיק אלא בעל גוף ,רך ומתמסר וכל הכבודה הזאת מונחת על פירה שבתוכו מתחבאים עלי בזיליקום ויש לו מרקם של ענן. מנה מנצחת לא לוותר עליה!

קריספי צ'יקן - "הבאן"

המנה השלישית שדגמנו הייתה נודלס אודון עם בשר ברוסט (52 ₪) כשטעמתי את המנה התאפקתי לא לצעוק "בינגו" הנה ככה במדויק אני אוהבת את האטריות שלי. שוחות ברוטב אבל לא טובעות בו. מצופות היטב בטעמים עדינים אבל נמצאים. הרוטב מצפה את האטריות כך שכל אטרייה מקבלת את הטעם הבשרי הדומיננטי ברוטב. הרגשתי בו עקבות של חומציות הדרים אולי טיפת יוזו, הרוטב הוא יותר מרק מאשר רוטב הוא לא סמיך אלא די  דליל כמו ציר בקר משודרג. גם המנה הזאת חוסלה עד תום.

אודון ברוסט של ה"באן"

אודון ברוסט של ה"באן"

בעניין נוזלים בחרנו להיצמד לצ'ייסרים של צ'ויה – שיכר שזיפים (9 ₪) שהיו בול המשקה ההולם את הארוחה ולצידם כוס מים. על קינוח ויתרנו כיוון שהחול בשעון החול התמלא בצד הלא נכון וכולנו הזדרזנו לאסוף את צאצינו ממסגרות החינוך (חינוך אהממם יש לי מה לומר בנושא) ולהישאר בתחושת חוסר מיצוי שאולי תדרבן אותנו למהר לעשות את זה שוב.

©

מודעות פרסומת