פרוייקט יונה (לא הלויתן המסעדה)

כל מה שצריך לפעמים זאת נקודת אחיזה ובחמישי האחרון מסעדת יונה הייתה היעד הנחשק – פסגתו של שבוע הארוך ומיותר. יש לפעמים שבועות כאלה שמהרגע שהם מתחילים (בדרך כלל באי חשק נוראי) הם מזדחלים בעגמומיות מרגיזה. בין אם זאת הלחות שבאה להתדפק ולבשר את תחילתו של הקיץ ,בין אם זאת אווירת סוף שנה של שני גמדוני הבית , ואולי זאת האימא שלהם (כן זאת אני מודה באשמה) שחולמת על חופשה בסנטוריום בשוויץ ואבא שלהם שהחליט להיות איש קריירה כל אלו הסתכמו לשבוע שנקודת האור היחידה  בו הינה סופו. דקה לפני הסוף, כלום פוד הפציע בתצוגה מרהיבה של סרבנות, שובבות ושדוניות שגרמה לי להרגיש כאישיות לא הולמת להיות אמא או יותר מדויק פרסונה נון גרטה.האבא של הגיע הביתה מעט אחרי שבע רק כדי למצוא אישה מיוזעת ,סתורת שיער על סף התפרצותו של הוריד מפעפע ברקה הימנית ,יש לי הרגשה שלא היה מאושר ממנו שהוא לא צריך לחלוק איתי ערב בצוותא. טבילה קצרה באמבטיה ,התאוששות, החלפתי לנעלי הבלרינה ושמתי פעמי לנמל יפו המתחדש. שמעתי על יונה רבות לטוב ולרע כך שהיו לי היו את הספקות שלי,מה גם שאת אחותה המקשישה מנטה ריי אני פחות ופחות מחבבת בשנים האחרונות. הזמנו מקום מבעוד מועד ומכוון שהיינו רק שתיים בחרנו לשבת על הבר. יונה מסעדה מרווחת למדי , ניתן לשבת בחוץ, בימים אלו יש עדין בריזה מן הים והלחות עוד אפשרית (כך היה ביום חמישי) אני באופן אישי פחות חובבת את הישיבה בחוץ שהינה רועשת למדי (בקונטיינר חגגו אירוע בפול ווליום , מסעדת הדגים הותיקה התחפשה לטברנה יוונית ואנשים בלי סוף עוברים על המזח שאינו רחב ידיים). המסעדה עצמה מעוצבת בסגנון מודרני ,נקי הנעים לעיניים, המרחק בין השולחנות גדול ויש הרגשה של המון מרחב ואינטימיות. לעומת המרחב האישי , האקוסטיקה במקום מזעזעת (כנראה בגלל החלל הגבוה והתקרה הבלתי נראית). ישבנו בפינה הכי מרוחקת על הבר ,דווקא היה לנו נחמד להתרחק מכל המולת המסעדה ולהתרכז זו בזו ובאוכל שהגיע לדלפקנו. באנו רעבות לחלוק מנות ולחקור ולא לשבת לארוחה מסודרת של שלוש מנות. לפתיחה בחרנו להתחיל בקוקטייל ממבחר הקוקטילים  המעניינים המוצעים בתפריט. למשקה בו בחרתי קוראים ויסקי יוזו (39 ₪). חשקתי בו מאד ,הרגשתי כבר על לשוני את טעם ההדרים החמצמץ של היוזו מתערבב באופן מושלם עם הוויסקי אך כשהגיע המשקה התאכזבתי הקוקטייל היה מתוק מדי,מלבד יוזו מעורבב במשקה גם מיץ מנגו וכנראה שהוא נותן את הטון. קוקטייל נאה  קייצי ,מתוק מאד , היה יכול להיות קוקטייל בחורות קלאסי רענן ומתוק אבל השילוב של הוויסקי יוצר משקה חזק למדי שלא כל חיך יאהב.. שותפתי הלכה על כוס קאווה שהשתדכה נפלא למנות שהזמנו. התחלנו בלחם הבית, שם המנה בתפריט "לחם פרטי"  לדלפקנו הגיעה חצי כיכר לחם מהבילה ומלאה בניחוחות.לחם פשוט אבל איכותי ששימש אותנו היטב בניגוב הרטבים הטעימים. הלחם מגיע עם טעימת יוגורט תוצרת בית. היוגורט שייך לזן החמוץ ובעל מרקם קטיפתי וכן בליווי פלפלון קלוי מתקתק סתמי עד שמניחים חתיכה ממנו על היוגורט ואז הוא ממלא את ייעודו. (19 ₪).

מסעדת יונה לחם פרטי

הלחם הפרטי שלנו דקה לפני שעבר התעללות

תפריט הראשונות של המסעדה רחב וכל המנות נשמעות מצוינות. היה לנו קשה לעשות בחירות אבל איכשהו התכנסנו בסוף למנות הבאות: מקולקציית הצנצנות (מנות קרות כבושות בצנצנת זכוכית שמגיעה עם צ'ופסטיקס לצרכי דייג) לקחנו את מנת הקלמארי ,חששנו קצת, מישהו במטבח חובב אניס ומשתמש בו ברוחב לב ושתינו לא מחובבות הטעם הנ"ל  .על אך החשש כיוון  שהמנה הכוללת נשמעה לנו מאד ערבה לחיך בצעד אמיץ הזמנו לנו צנצנת קלמרי כבוש בטארגון ,פלפל מתוק גרוס , שמן זית ולימון (31 ₪). המנה מגיעה עם תוספת לבחירה פולנטה או סלט עשבים. החלטנו ללכת על סלט עשבים. מדובר במנה נעימה, הקלמארי נשאר נגיס אבל לא צמיגי והגוף הלבנבן שלו נצבע בעדינות בטעמי המשרה. הטעם האניסי מאד הולם את הקלמארי והשילוב בין הטעמים האניסים לפלפל המתוק מפתיע וטעים. (טעם האניס מורגש אבל לא מאד משתלט רק לקראת סופה של הצנצנת הטעם מתחזק כי הוא נמצא גם בנוזלי הכבישה). סלט העשבים טרי ,ירוק מרענן ומתובל כהלכה לטעמי חובבת המליחות פחות לזוגתי לארוחה. זאת לא מנה שתיצור געגוע בליבי, אני מעדיפה את הקלמרי שלי על הפלנצ'ה מלא בטעמי ים. אבל דווקא בגלל זה היה נחמד לטעום משהו שונה.

מנה נוספת שהזמנו הייתה מנת טרה קוטה שרימפס, ארטישוק ומקדמיה ( 38 ₪) . המנה מגיעה בתוך כלי טרה קוטה עגול , רותח היישר מהתנור. מנה מאד נדיבה במימדיה יחסית למחירה. השרימפס מטופל כהלכה, לא רך מדי  אבל מתמסר, הארטישוק צלוי עד כדי חרוך קלות לטעם נעים של מדורה ואגוזי המקדמיה הגרוסים מתפצפצים בפה ומשמחים אותו בהמון טעמים מתוקים , מלוחים , שמנונים כיפים. מנה מקסימה וטעימה איכות השרימפס היתה סבירה בלבד.

שרימפס בטרה קוטה

השרימפסונים החמודים באמבטית המקדמיה

אבל המנות המנצחות של הארוחה היו המנות שבאו אחר כך. הראשונה שבהם, היא היהלום שבכתר מנה מושלמת לטעמי. מנה שכולה קיץ מהאספקט החיובי של קיץ של הצבעוניות, השחרור ההרגשה הקלילה , החגיגה המתמשכת, האור שנמשך עד השעות המאוחרות.סשימי טונה עם סלט ויהלומי לימון ואוזו (44 ₪). לשולחן הגיעה צלחת זכוכית מנצנצת ועליה מונח סלט בהיר שאותו מפארות שש חתיכות יפיפיות של סשימי טונה אדומה. הסלט הבהיר הוציא את הבורדו העמוק של הטונה והמראה היה כל כך יפה ומפתה שמיד תחבנו את המזלגות לכל היופי הזה. המנה הזאת היא לא רק יפה ומלאת חן אלא גם רוקדת בפה במקצב של ואלס מבית היוצר של שופן. קלאסיקה קלילה ומודרנית. יהלומי הלימון התגלו כסוכריות ג'לי לימוניות מתקתקות ששודכו לקוביות קטנטנות של קולרבי ומלפפון ירוק. ביצוע מרתק למנה שיכלה להיות מאד קונבנציונלית.

טונה עם יהלומי לימון ואוזו

הטונה היפה והמפתה שוכבת לה על יהלומי הלימון

המנה האחרונה שהתפנקנו בה היא בכלל תוספת. ביונה לא כל המנות העיקריות מגיעות מתוגברות בתוספת לכן יש אפשרות להזמין תוספת בנפרד. הזמנו לנו מנה של ניוקי ארטישוק (17 ₪) אני אינני חובבת ניוקי, בדרך כלל מדובר בכדורי יציקת תפוחי אדמה שתמיד מתיישבים  לי כמו אבנים כבדות על התרסריון אבל הפעם קיבלנו ניוקי ענני כבשה,עיגולים, רכים,חרוכים, עדינים , נימוחים ,מתמוססים בפה. התענגנו על כל אחד ואחד. ההפתעה שנרשמה על פנינו עם הנגיסה הראשונה הייתה כה משעשעת שהצטערתי שלא צילמו את שתינו.

קצת אחרי שתים עשרה בלילה מצאנו את עצמנו די בודדות במסעדה. הצוות התפנק בפוקאצ'ה פיצה וקיבלנו טעימה טעימה. קינחנו בצמד מקיאטו בכוסות הזכוכית האהובות עלינו ונאלצנו לוותר על קינוח מפאת חוסר מקום. על כל אלו שילמנו 234 ₪ מוצדקים להפליא. יצאנו מאד מסופקות ומלאות. המנות בגודל מצוין לא קטנות מדי לא גדולות מדי. האווירה נעימה, מקצועית. הלוקיישן משגע. אין לי ספק שאדגום אותה שוב.

לקראת אחת בלילה יצאנו מהמסעדה פוסעות בנמל המתחדש מצד שמאל ומצידנו הימני הדייגים הותיקים של יפו יוצאים לדוג. הרוח מלטפת , החניה בשפע בחניון שעודנו חינמי צמוד לנמל.

נחיתה רכה לסוף השבוע ופיצוי אמיתי לאחר הצהריים מהגיהינום שעבר עלי.

 ©

מודעות פרסומת