מסעדת אריה – ARIA

שני ביקורים ב – ARIA החדשה של השף גמזו השאירו אותי עם טעם של עוד .בבוקר שאחרי בילוי ערב בנות משובח לעילא בלאונג' בר של המסעדה עוד שלחנו תמונות זו לזו עם המנות שבא לנו לאכול בדיוק  עכשיו בשמונה בבוקר .

אבל אני מתחילה בסוף ובכלל רציתי להתחיל בהתחלה. בעונג שחשתי כשהבנתי שהמסעדה יושבת במבנה המשוחזר שיושב /חולש על קיצו של רחוב יהודה הלוי בואכה נחלת בנימין. הבניין שעומד שם נטוש מזה שנים ארוכות, מקושקש ועלוב הפך למבנה משוחזר יפיפייה , מואר ברכות שנטמעת בצבעי האבן. המבנה עומד בודד בקצה הכביש כשמצדדיו צפיפות אורבנית אופיינית ורק הוא עומד זקוף כאי של שקט בתוך בליל הבניינים, האורות, המכוניות ורעש הרחוב האינסופי. למסעדה צמוד מגרש חניה, אינני מכירה בונוס גדול מזה. לא צריך לחפש חניה ,לצפור להתעצבן, מגיעים למסעדה, מחליקים באלגנטיות למגרש החניה, משלמים עשרים ₪ ושוכחים מהאוטו עד לרגע שבו מצאתם את עצמכם יוצאים, מדדים ומבושמים ובעיקר מתחרטים שלא באתם במונית.

תמונה שלא עושה עימו חסד אבל תדמיינו כזה פי אלף יותר יפה

תמונה שלא עושה עימו חסד אבל תדמיינו כזה פי אלף יותר יפה

עולים לקומת המסעדה

עולים לקומת המסעדה

חלל מואר ,נקי ושלו

חלל מואר ,נקי ושלו

מסעדת ARIA מחולקת לשני חללים בקומת הכניסה ממוקם הלאונג' בר בו מוגשים קוקטיילים מסובכים עד בלתי קריאים ההולמים את חיכם של הפיינשמקערים,מיטיבי הלכת בעולם האלכוהול. אנחנו אחרי קריאה מושקעת (היי לא לצחוק, זה לא פשוט באפלת הבר) והתייעצות עם המלצרים (המעולים ,נגישים ,מקצועיים וגם, טדאם ! חביבים) בחרנו להזמין … אהממ … ובכן … בקבוק יין. (זה נגמר בשני בקבוקים של יינות לבנים נפלאים גוורצטרמינר וריזלינג אלזסי שניהם נפלאים במחיר של 144 ₪. הגוורצטרמינר לא קבוע בתפריט היינות, אולם הריזלינג כן ואנחנו ממליצות עליו בחום ) הבר אינו גמיש הוא מוציא רק את הקוקטיילים המוזרים שבתפריט אנחנו החלטנו לא לגלות הרפתקנות (או אומץ לב) כי באנו במטרה להיות שיכורות ורצינו אלכוהול טעים. על כן  החלטנו להיצמד למוכר ולידוע.

נח לו בשמפניירה

נח לו בשמפניירה

הבר מעוצב קצת כמו הקולוסאום בשנות ה – 80 רטרו אמיתי ,אוירה רב גילאית, קצת סליזית ,קהל נובורישי למדי של לובשות מיני צמוד ועקבי סטילטו משולבות יד עם אנשי חליפות. זאת אינה האוירה החביבה עלי, אבל היי לא באתי להתמנגל, באתי לבלות עם חברות ,לאכול טוב ,לשתות טוב והיעדים הללו ללא ספק נכבשו. בבר מגישים מנות מתפריט הראשונות וניתן להזמין גם מנות  אחרונות (שימו לב אנחנו התמהמהנו בהזמנת האחרונות ולהפתעתנו גילינו שהקונדיטור הלך לו הביתה כך שנאלצנו להתנחם בצ'ייסר, כלומר לומר עוד צ'ייסר פינוק מהבר, כלומר זה בכלל מפתיע שאני זוכרת את כל זה )

בקומה השנייה (תרנגולת שמנמנה… אהממ לא) שוכנת לה המסעדה בכל הדרה. שונה לגמרי מהלאונג' בר. אוירה מעודנת ,אירופאית ,שקטה. המסעדה מוארת ומרווחת. העיצוב נקי ,חמים ומסביר פנים. השולחנות מפוזרים במרחק נעים זה מזה ולא מורגשת צפיפות. למסעדה יש מרפסת עישון קטנה וחמודה שגרמה לי לרצות להיות אווה פרון ולנאום להמונים שמתחתיה (כמה שיכורים של יום חמישי …).

תל אביב של לילה למרגלותיי

תל אביב של לילה למרגלותיי

אוכל קדימה אוכל  – בסופו של דבר על אף כל הפסקאות העליונות התכנסנו כדי (גם) לאכול. ולטעמי בגזרת האוכל יש במסעדה ללא ספק הרמוניה נהדרת של שימוש חכם בחומרי גלם אל מול אסתטיקה, צבעוניות ומשחקי טקסטורה. בשני ביקורי במסעדה לא בדקתי את מגוון המנות עיקריות הסתפקתי בראשונות שהן בגודל הולם לאכילת "שרינג" (חלוקה במרכז השולחן).

התחלנו במנת הקוקי סאן ז'אק (65 ₪) – סקלופס הינה הצדפה החביבה עליי בשרנית , לבנבנה , מרקמה יותר בשרי ופחות צמיגי וכאשר מטפלים בה  כראוי היא  מתמסרת ומרקדת לה על בלוטות הטעם. השף מגיש מנה של שלוש צדפות צרובות קלות מונחות על קרם שקדים ומעוטרות בקציפת סרטנים. טעמו של קצף הסרטנים מעשיר את טעם הצדפה העדין וקרם השקדים מוסיף טקסטורה שמנתית. מנה קלילה , מוגשת כמו תמונה על צלחת כהה המנוגדת למשחק הצבעים הפסטלי לבן הירקרק. דגמתי אותה כשלוש פעמים (כן באחת הפעמים "נאלצנו" להזמין אותה שוב)

צרוב ומקושט

צרוב ומקושט

בסיבוב הראשון הזמנו גם קרפאצ'יו פלמידה (55 ₪)  וסלט פנצנלה (48 ₪) . הפלמידה אינה מנה מן התפריט אלא ספיישל יומי. הדג היה סופר טרי,כאילו דגו אותו רגע לפני ההגשה. מנה קלאסית ,שילוב טעמים ים תיכוני ומהנה. סלט הפנצנלה היה טעים. ירקות טריים, רוטב נחמד, תוספת ארטישוקים ראויה שמוסיפה מרקם נגיס וטעם איטלקי. זו מנה חביבה אבל לא כזאת שגרמה לי לרקוד טנגו, מאידך תמיד נחמד שתהיה תוספת ירקות על השולחן.

מנת פלמידה שקטה ומדויקת

מנת פלמידה שקטה ומדויקת

סלט פנצנלה

טרי ,דחוס וטעים

טרי ,דחוס וטעים

איזה יופי

המנה הבאה שדגמתי והיא זאת שגרמה לי למהר ולבקר שוב במסעדה. לטעמי זאת המנה הטובה ביותר. מנת דג אמצ'י יפני (65 ₪). כשהזמנו את המנה המלצרית עשתה ככל יכולתה להניא אותנו מהזמנתה. עד כדי כך שדקה אחרי שהזמנו הגיע אלינו מנהל המסעדה ובדק שוב ושוב אם אנחנו בטוחות שאנחנו מעוניינות במנה הזאת. הטיעון נגדה היה מעט מוזר, נאמר לנו שלדג יש מסתבר טעם מאד חזק של … דג. ואז  כדי לחדד את ההסבר דאגו להדגיש לנו שוב  שזהו דג מאד מיוחד עם טעמים חזקים של דג וים. התבוננו היטב במנהל המסעדה החביב שלנו שניסה להסביר לנו למה לא כדאי לנו להזמין את המנה הזו ואף על פי התעקשנו. אח איזה מזל שהתעקשנו, מדובר ביצירת מופת! דג האמצ'י הוא דג המיובא מיפן (בדקנו לפני שהזמנו הוא מגיע מאזורים ללא קרינה) ממשפחת הטרחון (כך למדתי לדעת) דג בשרני, רך , בכל נגיסה מרגישים את בשר הדג הוא אינו חמקמק, אנמי אלא בעל נוכחות נהדרת בפה. המנה מוגשת בגוון יפני. נתחי הדג מונחים על סלט אצות אשר מתובל ביוזו (חומץ ההדרים היפני הנהדר שעולה כאונקיית זהב) זוהי  מנה שכולה שלמות של טעמים חריף , מתקתק, חמצמץ. הטעמים משולבים זה בזה,במחול עדין בו בכל נגיסה מתגלים כל הטעמים ברבדים רבדים. המנה צועקת טריות ויש בה עונג של קיץ ליד הים. (כן, ברור! גם אותה נאלצנו להזמין לסיבוב נוסף, רק אחרי ששוב נאלצנו לשכנע את המלצרית שאנחנו באמת רוצות אותה)

עונג טהור

עונג טהור

מכאן רואים את המרקם הנפלא של הדג

מכאן רואים את המרקם הנפלא של הדג

בביקור השני ביקרתי עם חברות שאוכלות בשר של חיות אחרות ולא רק בשר  של דגים כך שדגמנו גם ראשונות בשריות. הראשונה שבהן מנה של רילט ברווז (58 ₪) – בשר ברווז מבושל מספר שעות ,קצוץ דק ומוגש עם טוסט קטנצ'יק ועם עלי  אנדיב. הברווז עשוי נפלא, הבשר לא התייבש כפי שקורה פעמים רבות כשמזמינים בשר ברווז ,אבל, לטעמי זוהי מנת מיותרת לא אזמין אותה שוב יש מנות טעימות ומרתקות ממנה לחובבי ברווזים בלבד.

מנה נוספת ,משגעת שדגמנו אשר לצערי אינני  זוכרת לא את שמה ולא את מחירה היא – מנת סנדוויץ פרעצל שבו  נתחי קורנביף (כמדומני מחירה 56 ₪) . מנת שהיא  עונג מוחלט. הפרעצל מצוין פריך מבחוץ , רך בפנים מקבל באהבה את עסיס הבשר הממלא אותו עד אפס מקום בנדיבות. מנה מושלמת ללוות כוס בירה צוננת בלאונג' בר.

בצק ,בצל ובשר השילוש הקדוש

בצק ,בצל ובשר השילוש הקדוש

מגזרת האחרונות דגמתי אך ורק את טארט הלימון  (42 ₪) – אני משוחדת זה הקינוח האהוב עלי בכל העולם. הטארט היה מוצלח ,לא יוצא דופן אבל טעים להפליא. הבצק הפריך היה מאד פריך ודקיק. הבצק זה החלק המיותר בעייני כך שככל שיהיה יותר דק לטעמי האישי זה יותר טוב. קרם הלימון היה מאוזן בטעם של בין חמוץ למתוק. ולמעלה כמובן המרנג הצרוב בקצותיו שעוזר לחמצמצות הלימונית להחליק היטב אל הגרון ולהשאיר דוק מתיקות סכרנית. זוהי מנה שהיא קלאסיקה. לצידה הוגש כדור של סורבה פירות יער שהיה מצוין ובן לוויה מתבקש לטארט. הסורבה היה במרקם הנכון לא קפוא מדי ולא רך מדי. מתמוסס בפה כאילו נגסת בפרי יער טרי שנרכש בדוכן עלום בפריז.

יפה ,נקי פשוט לא מצועצע האוכל מדבר בעד עצמו

יפה ,נקי פשוט לא מצועצע האוכל מדבר בעד עצמו

 ARIA כשמה כן היא מסעדה הבאה מעולם מושגים של תרבות, אסתטיקה , הרמוניה, של פאר והדר. לאורך כל הבילוי במסעדה כמו בבר יש תחושה של כבוד. כבוד  למסורות קולינריות , כבוד לחומרי הגלם , כבוד לסועד , כבוד לאלכוהול. אהבתי את האינטרפרטציה של השף למנות הקלאסיות המוגשות במסעדה. בכל מנה יש מגע אישי, חותמת של השף שהופך אותה למרגשת ומרתקת בעלת נוכחות משל עצמה כאומרת אינני עוד מנת ביסטרו תל אביבית. מאידך אני חוששת שיש במסעדה משהו פחות נגיש, לכאורה "פלצני" אולי מעונב יתר על המידה ולמרות זאת אני מפצירה בכם לכו. כמישהי שסועדת לא מעט במסעדות ומתקשה למצוא את אותו משהו מיוחד זה  שעושה את כל ההבדל. אותו המשהו שהולך איתך הביתה אחרי שסיימת את הבילוי במסעדה ומשאיר בך טעם של עוד כמו טעם האוממי ,הטעם החמישי שגורם לך לרצות לשוב לאכול מנה ברגע שסיימת ולהתנסות בכאלה שטרם ניסית פה מצאתי אותו.

ARIA מציעה חווית בילוי כוללת החל מהרגע הראשון בו אתה  עומד מול הבניין המשוחזר, דרך הצוות המקצועי, אפשרות הבחירה בין בילוי פחות מעונב באווירת הלאונג' בר או ישיבה במסעדה ועד לאוכל הנהדר שמשלים את החוויה.אין לי ספק שאשוב לסיבוב נוסף. חשוב לי לציין כי לא מדובר בבילוי זול אך מקבלים  תמורה הולמת לכסף מה גם שזה יותר זול מלטוס לחו"ל אבל מרגיש כאילו אתם שם. ללכת בלי ולהרגיש עם (או ההפך) .

הצצה לתפריט

אסור היה לי לכתוב את הפוסט הזה ,השעה עכשיו תשע בבוקר וכבר בא לי הימאצ'י ופרעצאל , שיט..

©

מודעות פרסומת