חופשת בירושלים מחתרות, מגדל דוד וחיזיון

אין מקום כמו הבית,המשפט הזה הוא הכי קלישאה מצד אחד אבל הוא גם נכון ביותר מהצד השני. זהו פוסט שמתחיל בסוף, הגענו הביתה אחרי יומיים עמוסי חוויות בירושלים.שלא תבינו לא נכון היה כיף גדול. לא פתחתי בטון של טרוניה,משל אמרתי שסבלתי והנה שבתי למפלט ביתי נהפוך הוא היתה חופשה גדושת הרפתקאות, אינטנסיבית ומרתקת, הכי קרוב לחו"ל שיש בארץ.אולם היה גם מעייף, חם ותובעני כך שהסייפא היה טוב וטוב שהיה.

מספר ימי החופשה של האבא ורצון לחפוש במחיר סביל עקב החופשה הארוכה עד מאד המדלדלת את המעות בארנק, את המעות חשבון הבנק וגם את אלו הדימיוניות שמתחת לבלטות … הפילו את הפור על ירושלים עיר הבירה. אנחנו מאד אוהבים את העיר ומוצאים שהיא גדושה בפעילויות ועוד לא הצלחנו למצות אותה על אף שאנחנו מבקרים לא מעט. הפעם רצינו ללון לילה בעיר אבל במחיר נמוך כיוון שלא היינו זקוקים לשרותים של מלון (בריכה וכו') אלא רק לפינה נעימה להניח בה את הראש בחרנו  באופציה  בסיסית (חתרנית יש לציין במושגים שלנו) של אכסנייה. הזמנו לילה לאחר שבדקנו את הביקורות על המקום שבחרנו בבוקינג ובטריפאדויזור. בליבי התפללתי לטוב. רמת הציפיות שלי היתה אפסית ואף על פי פחדתי להתאכזב.למקום קוראים, "אכסנייה ירושלים" השוכנת בטבורו של רחוב יפו (44) ממש מול כיכר ציון.

חניה לא קל למצוא באזור האכסניה, אנחנו מצאנו חניה במרחק חמש דקות הליכה ברחובות הסמוכים. בשעות היום חנינו בתשלום בעזרת אפליקצית הפאנגו המצוינת, בלילה החניה חינם.
יש לשים לב לשילוט בתחילת המדרכה של כל רחוב. ישנם רחובות בהם החניה מוגבלת החל מהשעה שש בערב רק לדיירים בעלי תו רחוב אזורי ויש רחובות בהם החניה בתשלום עד לשבע בערב ומשבע בערב עד שמונה בבוקר חינם. הפקחים עובדים בירושלים במרץ חשוב להקפיד. האכסניה ממוקמת ממש במרכז העיר מרחק עשר דקות הליכה לעיר העתיקה ולממילא ומול מדרחוב נחלת השבעה, כך שאין צורך להזיז את האוטו. אם אתם ממש מתקשים / עייפים / עצלנים יש את הרכבת הקלה שתשרת אתכם נאמנה. אנו הזמנו חדר משפחה באכסניה. קיבלנו מיטה זוגית ומיטת קומותיים לילדים. טלויזיה שמשדרת רק ערוץ 2 ונראית כמו מוצג ארכיוני. שרותים וטוש בסיסי בלי וילון אבל עם מים חמים כל הזמן.אנחנו לשמחתנו זכינו גם למרפסת אבל זה ענין של מזל ולא בכל החדרים יש. בלובי יש שני מחשבים לשימוש האורחים. יש מטבחון שניתן להשתמש במתקניו ובמטבחון יש מתקן של מים קרים וחמים. ארוחת בוקר בסיסית להפליא עומדת לרשות האורחים במטבח לחם (טוסטר לחיצה) ממרחים כמו חומוס, גבינה לבנה , שוקולד, ריבה וחמאת בוטנים. קפה , תה. אנחנו הוספנו חמישה שקלים והזמנו ביצה מקושקשת זוגית לילדים. אחרי האוכל כמו בקיבוץ מפנים ושוטפים כלים. יש ווי פיי במלון אבל לא קולטים בכל החדרים. השרות אדיב להפליא. הופתענו גם שעל אף המיקום המרכזי לא סבלנו מרעש בלילה. בסך הכל תמורה ,נאה ומספקת עבור 350 ש"ח שזהו מחיר זעום להפליא (עבור אוהל משלמים יותר).

בחזרה לבסיס

בחזרה לבסיס

סדר יום , תרבות ושאר ירקות:

את הבוקר הראשון התחלנו במוזיאון אסירי המחתרות . המוזיאון שוכן ליד מגרש הרוסים אנחנו הגענו בעזרת הוויז לרחוב אלישע ומצאנו חניה בתחתית הרחוב לו ידעתי איזו עליה תלולה מצפה לי יכול להיות שהייתי שוקלת את צעדי מצד שני חניה אין בשפע באזור מרכזי זה. אחרי שצלחנו את הטיפוס לאוורסט הגענו למוזיאון. נכון, עכשיו בטח תחשבו שהשתגענו ואת מי זה מענין ללכת למוזיאון של מחתרות אז זהו שהיה לא רק מענין היה נפלא וללא ספק אחד השיאים של הטיול. מדובר במבנה שנבנה על ידי הצאר הרוסי עבור צליינות רוסיות שבאו לבקר בירושלים כחלק מהקומפלקס הכולל של מגרש הרוסים. בימי הבריטים הוסב המבנה לכלא ושוכנו בו ערבים ומאוחר יותר אסירים יהודיים. המבנה שוחזר בנאמנות והסיור בו התאים לכל הגילאים גם לזה בן השש וגם לזה בן העשר וגם לנו ההורים. כשמגיעים מקבלים הסבר קצר על המוזיאון על ידי אחת העובדות שנותן רקע כללי. ניתן ואני מאד ממליצה לקנות חוברת פעילות לילדים שאיתה מסיירים במוזיאון. החוברת עשויה נפלא הן מבחינה ויזואלית והן מבחינת הפעילויות שהיא מספקת שלא רק מספקות לילדים תעסוקה אלא באמת תורמות להבנה של משמעות הכלא. מחיר החוברת עשרה שקלים מוצדקים בהחלט. הסיור נפתח בסרט קצר שגם נותן מבט ועומק לסיור שבא אחריו. ניתן להזמין סיור גם לקבוצות לא גדולות.את הסיור עורכת ,לוחמת אצ"ל קשישה בת תשעים שמפליאה לספר על התקופה והמקום. עלות הכניסה עשרה שקלים לכרטיס לילד, חמישה עשר שקלים למבוגר. מחזיקי כרטיס בהצדעה נכנסים בחינם.

חזית מוזיאון אסירי המחתרות

חזית מוזיאון אסירי המחתרות

 

חוברת הפעילות המרקסימה של מוזיאון אסירי המחתרות

חוברת הפעילות המרקסימה של מוזיאון אסירי המחתרות

תחנה שנייה – מוזיאון מגדל דוד (גילוי נאות – היינו אורחי המוזיאון )

מוזיאון מגדל דוד שוכן במצודה עתיקה מימי הביניים בעיר העתיקה. לטעמי הוא אחד המוזיאונים היפים בארץ. במוזיאון תערוכות קבועות ומתחלפות. התערוכה הקבועה נותנת מבט אל תקופותיה השונות של ירושלים וכמובן יש גם את הביקור במצודה עצמה ובתצפית משגעת של ירושלים על כל צדדיה. אל התצפית יש להעפיל אל גג המצודה.התערוכה המתחלפת הנוכחית הינה תערוכה ששמה:" ירושלים גיליון רפואי" התערוכה מרכזת פריטים שונים ומגוונים המתארים את ההתפתחות הרפואית בעיר ואת רופאיה המפורסמים. יש אפשרות לקבל חוברת עבודה לילדים ובעזרתה לפענח את התערוכה. החוברת שולחת את הילדים לחיפוש אחר פריטים שונים מן התערוכה. בעזרתה הילדים מתמקדים ומעמיקים את המבט אל הפריטים השונים.

הגסטרו ילד ביקש שנשכור עבורו מדריך קולי במחיר סביר של 15 ש"ח ויצא לנדוד עצמאית במוזיאון. את כלום פוד שפחות התענין במוזיאון עצמו לקחנו אל החפיר הסובב את המצודה. בחפיר הקימו מתחם מוצל ,קריר למדי באופן מפתיע ,שבו ניתן לרכוש בתשלום סדנאות חביבות ליצירה ועשייה עבור הילדים. המוזיאון מציע שלוש סדנאות: סדנת צביעה על כד במחיר של 10 ש"ח, סדנה להכנת שיקויים בבקבוק זכוכית במחיר של 15 ש"ח , סדנה ליצירת סבונים שניתן לצבוע ולהוסיף להם ניחוחות במחיר 20 ש"ח. כלום פוד בחר ללכת עם ליבו המדעי ובחר בסדנת השיקויים. בתוך הבקבוק בעזרת המדריך הוא יצר גייזר ממספר מרכיבים אותם הוא קישט בחצי קילו נצנצים. לסיום סיומת הוא הכין קישוט מנחושת לבקבוק ואף רקענו עליו מטבעות. ליבי שלי ועיניי נדדו לסדנת הסבונים שנראתה לי שווה במיוחד. כלום פוד מאד נהנה מהסדנא גם מהתוצרת וגם מהסביבה המוצלת עם הרוח. יש במקום מחצלת עם כריות לאמהות שמאובזרות בקטנטנים.הסדנאות אמורות להתקיים עד השעה חמש בעקרון לקראת ארבע כבר התחילו לקפל את המתחם.

המשכנו לתערוכת גיליון הרפואי. התערוכה לטעמי נהדרת, משופעת בפריטים נוסטלגיים, תמונות, מסמכים וכלים רפואיים עתיקים. ממש ניתן לחוש את רוח התקופות ולהכיר את האנשים שהובילו את הרפואה. כלום פוד התענין במידה חלקית אבל נפל שבי ברשתו של יתוש אנופלס המוצג דרך עינה של זכוכית מגדלת נאלצנו לתלוש אותו בכח מהשטח. הגסטרו ילד נהנה, אך לא התעכב מול המוצגים. כמדומני הילדים כבר היו עייפים למדי ,השעה היתה כבר בערך שש בערב אחרי יום שהתחיל אי שם בתשע בבוקר.
מידע אינפורמטיבי :

מחירים : מבוגרים משלמים בגין הכניסה למוזיאון 40 ש"ח , כרטיס עבור החיזיון הלילי 55 ש"ח. ניתן לרכוש כרטיס משולב במחיר מאד כדאי של 70 ש"ח. ילדים – לא משלמים עבור הכניסה למוזיאון בחודש אוגוסט כלל, משלמים רק בגין הסדנאות והפעילות במוזיאון. (מחיר כרטיס רגיל 18 ש"ח). עלות כרטיס ילד לחיזיון הלילי 45 ש"ח. מחיר כרטיס משולב לילדים 55 ש"ח.

יוצרים שיקוי בחפיר המצודה

יוצרים שיקוי בחפיר המצודה

 

מסקנות מהביקור היומי במוזיאון :

הביקור במוזיאון מתאים לטעמי לילדים גדולים (נגיד תשע צפונה ) ,חובבי היסטוריה. ממליצה לרכוש את המדריך הקולי ולצייד את הילדים ,זה מעצים את ההנאה וההבנה שלהם. ילדים בגילאי שש פחות ימצאו ענין בתערוכות עצמן ניתן לטייל איתם ככל שישרדו אבל לשים דגש על סיור בחלק החיצוני של המצודה כולל התצפית , הגן והפעילויות בחפיר.

הזמנו מקומות לחיזיון הלילי במגדל דוד לשעה 20:30 על כן את הזמן שהיה לנו ניצלנו ללכת לשקם את הילדים. מנוחה קלה ,אמבטיה וארוחת ערב סגרו את הפינה. מאוששים צעדנו אל המוזיאון בשנית. עם הכניסה למיצג מחלקים לצופים ציר זמן מודפס המתאר את ירושלים על גלגוליה השונים. הכנסתי לכיס את הפלייר הצבעוני ושכחתי ממנו רק בתום החיזיון הבנתי את חשיבותו/ על כן אנא שמרו את הדף קרוב אליכם ותוכלו לעיין בו בעת הצורך. האוויר הירושלמי בנתיים הספיק להצטנן קלות. לא היה קר מספיק ללבוש את הג' קט שהבאתי עימי ,אך היה נעים לשבת על הכסאות מול המצודה המרשימה. המצודה מוארת בצורה מרהיבה בלילה. המייצג נהדר. בניגוד לשאר המייצגים שצפינו בהם עד כה (בית שאן, מצדה ) הוא פחות סיפורי ויותר אומנתי פועל על החושים. המייצג מציג בעזרת תאורה,קול ,ציור ווידאו את התקופות השונות של ירושלים. כאמור אנחנו לא זכרנו שקיבלנו את ציר הזמן אז "נאלצנו" לנחש כל תקופה באופן עצמאי, מה שהוסיף ענין ואתגר לצפייה.כולנו מאד אהבנו את החוויה. ישיבה תחת כיפת השמים זרועי הכוכבים, מחובקים על ידי קירות האבן של המצודה צופים בהיסטוריה רצה על פנינו. הסאונד רועם ומשתלב נפלא עם התמונות המרצדות.
לטעמי האישי המייצג אינו מתאים לילדים מתחת לגיל חמש וגם אז ראוי להפעיל שיקול דעת, ילדים פחדניים יתכן ולא יהנו מהחוויה. אנחנו ממליצים בחום על המיצג.

תם ונשלם היום הירושלמי הראשון שלנו חזרנו לאכסניה לנום את שנת היופי ולקום רעננים לעוד יום עמוס.

את היום השני התחלנו במוזיאון ישראל. המטרה היתה כניסה למיצג הבמבו הגדול – מדובר על פסל עשוי מעצי במבוק רבים הקשורים זה לזה. המבקר עולה ומטפס בפסל שבתוכו יצרו האמנים מסלולים העולים כלפי מעלה בצורת ספירלה. באמנים יצרו מרפסות מנוחה לאורך כל העליה ובמפלס העליון שגובהו כ – 18 מטר יש מרפסות תצפית על ירושלים.

תעריפים :
כניסת מבוגר למוזיאון – 50 ש"ח (אנחנו רכשנו כרטיסים מוזלים באתר בהצדעה)
כניסת ילדים באוגוסט – חינם (25 ש"ח בימים אחרים )
כניסת מבוגר למיצג הבמבו – 10 ש"ח
כניסת ילד למיצג הבמבו – 5 ש"ח

הכרטיסים למיצג הבמבו מוגדרים לשעה מסוימת וזאת על מנת לא ליצור עומס של מבקרים. חשוב לדעת שלא ניתן לטפס על הפסל עם כפכפים אנחנו הגענו עם קרוקס ונעלי בד סגורות.
בעודנו מחכים למיצג הבמבו ביקרנו באגף הילדים והנוער. התערוכה הנוכחית היא תערוכת מסעות והיא מתארת מסעות שונים ומשונים למקומות חיצוניים ופנימיים.
שני המוצגים שהילדים הכי אהבו היו: מיצג גדול של מפת העולם כולו מצוירת שהילדים יכולים בעזרת גומיות לטייל ממקום למקום.
מיצג נוסף מרתק היה חדר שבו ניתן לדמות טיסה בכדור פורח. בחוץ הקימו מתחם פעילויות בתשלום לילדים (30 ש"ח) שבו יש פעילויות שקשורות לתערוכת המסעות. המתחם נראה מרשים אבל מפאת חוסר זמן לא דגמנו אותנו.

מטיילים עם גומיות

מטיילים עם גומיות

המשכנו לכיוון גן הפסלים שם ניצב ונראה למרחוק מיצג הבמבו.הופתעתי!חשבתי שיהיה חביב אבל לא ציפיתי לכזאת הצלחה. אומנות נגישה,תקשורתית ומרשימה שכזאת. אנשים בכל ספקטרום הגילאים מטפסים ,מחייכים ,נהנים. הפסל הזה מדבר בכל כך הרבה מישורים מתקשר עם הסביבה בה הוא מוקם , מתקשר עם הרגשה של חופש, מתקשר עם השפה האומנתית , מתקשר עם ילדים , מתקשר עם מבוגרים. עונג צרוף. לשבת על כרית למנוחה באחת המרפסות המוצלות, להפקיר את הגוף לרוח המלטפת ולהסתכל סביב. לשמחתי חטפתי שיחה עם אחת השומרות במקום שנתנה לי רקע כללי על הפסל ועל האומנים כך שגם הרחבתי דעת. מדובר על שני אמנים אמריקאיים שבדרך כלל עובדים בברזל וזכוכית. הרעיון לפסל נולד בעת שטיילו יחדיו והלכו לאיבוד באיזה יער. הם החליטו לבנות מבנה גבוה מבמבוק על מנת שיוכלו לקיים תצפית. כרגע יש חמישה פסלים כאלה ברחבי העולם. את הפסל בנו בפרק זמן של כחודשיים במקום עצמו שהוקצה לכך על ידי מוזיאון ישראל. את הבסיס של הספירלה המרכזית הם הביאו מוכן מארצות הברית וכך גם את עצי הבמבוק. בילינו זמן ארוך למדי במיצג כשמיצינו המשכנו ליעד הבא – שוק מחנה יהודה.

מיצג הבמבוק

מיצג הבמבוק

שוק מחנה יהודה הוא אחד המקומות החביבים עלי בירושלים. חגיגה לבלוטות הטעם. הגענו רעבים וחיפשנו מקום לסעוד את לבבנו.עצרנו בבסטה לפסטה – פסטה עבודת יד במגוון רטבים.המקום הומה אדם ומאד קשה למצוא מקום פנוי לשמחתנו תוך כמה דקות הצלחנו להשתלט על שולחן לארבעה. כלום פוד הזמין את המנה החביבה עליו (פחמימות) פטוצ'יני ברוטב רוזה ופרמז'ן בצד (19 ש"ח). אני הזמנתי פטוצ'יני ברוטב חמאה, פרמז'ן, תרד וסלמון (40 ש"ח) האבא של הזמין רביולי במילוי בטטה ברוטב אלי אוליו (27 ש"ח). שתינו בירה קטנה (12 ש"ח) ושפריץ שזה יין לבן עם סודה ולימון (15 ש"ח). הרביולי היה גולת הכותרת של הארוחה. טעים, בשרני ברוטב אלי אוליו בעל טעם שום דומיננטי והמון ירק. הפטוצ'יני חתוך גס, חתיכות נשכניות מבושל בדיוק לדרגת אל דאנטה. הרוטב שלי היה טעים אך קצת יבש וכבד לטמפרטורות שבחוץ. רוטב הרוזה היה מצוין אם כי לרגע חששנו שכלום פוד יסרב לאכול מכיוון שיש שאריות של עגבניות ממש ברוטב והוא לא רוטב חלק שבו הירקות אינם נראים. על הפטוצ'יני שלו פיזרו גם עירית מה שגרם לדרמה קלה אבל איכשהו אלוהי הסבלנות היה עימנו, הוא הסכים לדוג את כל העיריות והסכים שאני אדוג את כל העגבניות את השארק הוא אכל בשמחה. לו ידענו מראש שיש עירית קצוצה היינו מבקשים בלי אז לתשומת לב כל האמהות שמאכילות בררנים קטנים ודיקטטורים (כמו הפרטי שלי).

הגסטרו לא היה מעונין בפסטה על כן מספר חנויות הוא הזמין בפיש אנ צ'יפס הסמוך מנה של דג קוד וצי'פס (40 ש"ח). מנה מכובדת מאד של דג מטוגן לעילא בבלילה קראנצ'ית. ביצוע טוב של המנה.

דרינקים בפסטה בסטה

דרינקים בפסטה בסטה

 

פסטה פטוצ'יני

פסטה פטוצ'יני

בסטה לפסטה נמצאת בפינה של רחוב בשם תות שזה שם כל כך מקסים לרחוב לטעמי. אם לוקחים שמאלה מרחוב תות כמה חנויות מצד ימין מגיעים אל החנות של בשאר. החנות היא גן העדן של חובבי הגבינות, כל גבינה שחלמתם ותחפצו יש להשיג אצלנו כולל טעימות אינסופיות והרבה ידע. כמה חנויות בהמשך תמצאו את החנות של מלך הטחינה בה ניתן לרכוש טחינה במגוון טעמים (פסטו, טוסקנה, צ'ימיצ'ורי, נוגט ועוד ועוד) ובאלכסון לה את מלך החלבה בה תוכלו למצוא חלבה בכל טעם שתחפצו.

טחינה להמונים

טחינה להמונים

 

בהמשך הדרך תתקלו בחנות תבלינים בשם רוזמרין ובה תערובות שונות ומשונות לסלט,לתיבול ועוד מוצרי מזווה. קנינו גם ממתקים במשקל כי אי אפשר לעמוד מול הצבעוניות המשובבת של הסוכריות. עצרנו רק לרגע התבוננות בילדים שלנו, אלו החלו להראות נבולים ועייפים. רגש של רחמים הציף אותנו עשינו אחורה פנה לכיוון האוטו. בדרך עצרנו להתאבזר בלחם ממאפיית טלר הנהדרת שעל רחוב אגריפס ושמנו פעמינו לפקק הנצחי של כביש 1.

בדרך הביתה הרגשנו שלא הספקנו כלום. אותה תחושה שעולה בנו כל פעם שאנחנו חוזרים מהסופר ומרגישים שבעצם המקרר עדין ריק.
החופשה בירושלים היא חופשה עירונית וצריך להתיחס אליה לא כאל נופש אלא כהזדמנות לצרוך תרבות ואווירה שבאמת אין כמוה בשום מקום אחר בעולם.

©

מודעות פרסומת