שוב פעם קופנגן ?!

יש משהו לא טבעי במעשה הנוודות  הזה שלנו. אדם בדרך כלל זקוק לשורשים, בית ,נקודת אחיזה. התחושה הזו בולטת בכל פרידה שלנו ממקום, תחושה של עצבות, נטישה, תלישות. המהירות שבה נקשרים נימי נפשם של ילדיי למקום החדש, לנוחות שהוא מציע, מתמזגים באווירה, משנים את עורם כמו חצאי זיקיות לתוואי השטח.  וכל פעם מגיע ערב לפני שעוזבים. המזוודות שהיו חבויות בפינת החדר נשלפות ומתמלאות ושקט מהורהר נמסך באוויר.

קוטאו היתה טובה אלינו, חשנו שנדרש לנו  פיצוי, כי רצינו ולא רצינו לעזוב אותה. החלטנו לשדרג את השהיה השנייה שלנו בקופנגן ולמצוא מקום מפנק בלי פשרות. הפעם חיפשנו מקום שיהיו בו שני חדרי שינה, אחרי שבשבועיים הראשונים לנו כולנו בחדר אחד כדי לטעת תחושת בטחון. חיפשנו מלון הממוקם במיקום מרכזי שבו אולי הילדים ימצאו קצת חברה,ילדים בגילם שיוכלו לחבור אליהם אולי קצת לאוורר להם את הביחד שלהם שיש לו עליות ומורדות בקצב בלתי ניתן למעקב. אז רצינו אבל כנראה לא באמת רצינו כי איכשהו מצאנו את עצמנו מתרחקים  מלב הבלגן בחוף הדרין והבנו שאנחנו צריכים להיות במרחק בטוח אך נגיש מההמון.
החלטנו לחפש לינה באזור שנקרא "באן תאי" – מרחק נסיעה קצרה מחוף הדרין ומטונג סלה המזח המרכזי ממנו יוצאות המעבורות .
מלאכת חיפוש משכננו החדש אינה פשוטה בהרכב שלנו, מסתבר שבתאילנד לא מאמינים במשפחות ולא פשוט למצוא חדר לארבעה אנשים. רוב חדרי המשפחות צפופים למדי ובהם דוחסים ארבע מיטות או שצריך לקחת שני חדרים. באיים הרבה פעמים מדובר בבונגלוס ולא כמו בבתי מלון חדר עם דלת מקשרת. מבחינתנו זו לא אופציה אני לא אוכל לישון טוב בלילה כשילדי בחדר נפרד על חוף מבודד וגם יותיק קשה לי להאמין שהיה מסוגל להשלים עם גזירה כה קשה.
לאחר חיפושים רבים לפתע מצאנו אותה – "הוילה"  – וואו זה היה כמו חלום שהתגשם. האמת, היינו בטוחים שהמציאות תהיה מאכזבת כי לא יכול להיות שמצאנו מקום כה מושלם שעומד בתקציב.
האתר הבטיח וילה מאובזרת עם מטבחון, חדר ילדים עם אקס בוקס טלוויזיות , מקלחת מפנקת וגם כל זה היה במבצע! בקיצור נראה שהכוכבים הסתדרו לכבודנו ולא יכולנו לסרב, הזמנו את הוילה ורגע אחרי שמייל אישור ההזמנה הגיע, הגיעו איתו הפרפרים, מתגנבים לבטן בצפייה מהוססת שלא נתאכזב.

החזרה לקופנגן במעבורת הייתה סוערת. מצאנו עצמנו מתנדנדים בסיפון העליון של המעבורת  מולנו ים סוער ומעלינו שמים אפורים וממטרי גשם.
20170517_160035

זאת היתה חוויה מפוקפקת מעט אם כי דרכן של חוויות היא בודאי תשמש ארסנל לסיפורי גבורה עתידיים. כל כך שמחנו להגיע לקופנגן ולחוש אדמה תחת רגלינו. ביעילות תאילנדית כדקה אחרי שהתייצבנו על קרקע יציבה נהג מונית אסרטיבי חטף אותנו למוניתו רק כדי לגלות שהוא חשב שאנחנו סרדינים ולא בני אדם נכנסנו על תיקנו וילדנו לתוך מוניתו העמוסה אנשים דוברי בליל שפות. לאחר נסיעה קצרה ודחוסה הגענו למשכננו החדש. ו.. אין לתאר אפקט "הוואו" שחשנו עת הגענו ל – phangan beach villa. זאת וילה מושלמת, חדשה, מודרנית, מטופחת ונוחה להפליא. היה בה  כל מה שחלמנו עליו (חוץ ממגב בחיי שאני מתגעגעת למגב ) מזגנים מצוינים,מקרר שמקרר,אמבטיה מרווחת עם קיר זכוכית שמכניס שמש בוקר נהדרת. שלוש טלויזיות מהן שתים חכמות עם נטפליקס,מערכת סראונד, סרטים בדי וי די (מוצג מוזאוני) באמת פינוק של ממש.
ביום שהגענו ירד גשם זלעפות,החוף היה צבוע אפור, הרוח הביאה עמה הרבה לכלוך. חשבנו לעצמנו שאמנם הוילה מעולה , אבל החוף מאכזב. התנחמנו בכך שהריזורט היה מקסים מטופח ברמת מאד גבוהה ובמגע יד נשי ועדין. פגשנו את הבעלים החייכנית והקופצנית שמתברר שבמקור היא מלטביה ובעלה מאנגליה. אכלנו במסעדת המקום וגילנו אוכל ברמה גבוהה, מצוין ועשוי ביד בוטחת, הפתיע אותנו לטובה מבחינת מבחר ואיכות. זה אולי נשמע קצת מתפנק אבל מכיון שהריזורט מרוחק מן המרכז זה נחמד שהמסעדה במקום טובה.

חוף באן תאי

חוף באן תאי

בבוקר קמנו לבוקר של שמש, יצאנו לתור את החוף ונגלה לפנינו חוף יפיפה, כלל לא דומה לחוף האפרורי שראינו ערב קודם. ים צלול, מים שקופים,רדודים לאורך מרחק רב מהחוף. הים לא זע,כמו מראה עומד דומם. בגלל שבתקופה זו יש שפל אמיתי בחוף באן תאי, טמפרטורת המים גבוהה והמים חמים למדי.
לאורך רצועת החוף יש מספר ריזורטים ומסעדות נוספות ובחור אחד שמשכיר סאפ, קיאקים וקייטסרף,השעות שלו אינן ברורות הוא מגיע כשתנאי הים מאפשרים עיסוק ספורטיבי. באחד הימים הגסטרו ילד מאד רצה לחתור בסאפ למרות שההמלצה היתה שעדיף שלא כי יש רוחות חזקות הוא התעקש, עלה על הסאפ מצא את עצמו בקוסמוי, מזל שהוא התעשת בזמן כדי לסובב את הסאפ חזרה. מזל שלו ושל אבא שלו שלא הייתי על החוף ושמעתי את סיפור הגבורה הזה רק בדיעבד.
מי שמחפש שקט, רומנטיקה וניתוק זה מקום נפלא. ממש הרגשנו לפרקים על אי בודד. ישבנו בערבים תחת כיפת השמים ,מתבוננים בשמים זרועי הכוכבים ובים חשים לבד על הפלנטה. מצד שני חשוב לזכור שאנחנו בעונה המתה כך שיש הרבה פחות אנשים ובלגן  מה שמאפשר לכולם להיות נחמדים וסבלנים.

view1
היתרון של באן תאי כאמור שהיא קרובה ללב הפועם של קופנגן ועלות המוניות לאדם היא זולה  כ – 100 – 200 באט תלוי כמה תרחיקו. למי ששוכר אופנוע בכלל אין בעיה.
פחות אהבנו באזור באן תאי את "השכונה" כשעולים מן הריזורט יש תחושה של איזור מוזנח, תעשייתי , פחות אסתטי מאזור "האד יאו" – " האד סון " שהיינו בו בפעם הראשונה שהוא אזור מדליק, מלא בתי קפה ומסעדות מגניבות ואוירה סופר כיפית, אבל הוא רחוק ועלות המוניות תהיה גבוהה יותר. על אף האמור לעיל מצאנו בבאן תאי מסאג' מעולה, מקצועי ופחות מתחנחן לתייר. במרחק הליכה יש קומפלקס גדול ובו סופרמרקט ענק ומעין קניון קטן (שמצאנו בו דאנקן דונאטס ליותיק שדונאטס הן אהבת חייו) קוראים למרכז "C".
מקום נוסף נחמד שגילינו  קרוב מאד למלון שלנו זה "הארנה" – מעין קומפלקס ספורט יש בו גם מלון מגניב לצעירים ובריכה ,גולת הכותרת עבורנו היתה שיש שם מגרש כדורגל שניתן לשכור (לפני שש בערב אפשר לשחק בחינם). יותיק מצא שם חבורה מקומית שהזמינה אותו להצטרף והיה מבסוט, הוא בילה שם יומיים ברציפות.
הילדים היו כה מאושרים משדרוג התנאים שלהם: לראשונה אינטרנט שעובד באמת ,טלויזיה בחדר שינה , מערכת מעולה לשמע של מוסיקה היה לנו לא פשוט לשכנע אותם לעזוב את הריזורט. למען האמת אוירת הסתלבט של תאילנד מדבקת.
אף על פי הצלחנו לגרור את עצמנו ואת הילדים לחווית "הוויפאאוט" = צ'לנג קופנגן 
מבחוץ זה נראה פחות מרשים עברנו על יד במקום כמה פעמים והתלבטנו אם בכלל ללכת החלטנו לנסות וזה היה אחד הימים המוצלחים שלנו. חוויה פשוט מעולה. הבעלים בריטים כך שכולם דוברי אנגלית מצוינת ומאד נח לתקשר. יש צוות מדליק במקום שמתפקד מעולה ובצורה מאד נעימה ומשמחת. המסלול לא פשוט וזה בלשון המעטה. זה ממש ממש קשה. לשבת מול הטלוויזיה, לצפות באחרים מקפצים בין המתקנים, לצעוק עליהם דרך המסך  "איך" "איך" לא הצלחתם זה קל אבל בפועל לעשות את זה זה מטורף. אני עשיתי מספיק פדיחות לעשר שנים הקרובות. מחיר הכניסה הוא 500 באט לאדם. ילד עד גיל 10 חייב ליווי של מבוגר במים בכל עת ולכן כניסה של מבוגר אחד בחינם. עד גיל 18 חייבים ללבוש חליפת הצלה, המקום ממוקם על חורבות מכרה ישן ולכן עומק המים הוא 20 – 40 מטר. חוויה ממש מומלצת וגם מעייפת תתכוננו להתרסק אחר כך.


ביום אחר עשינו טיול לחוף הדרין = "דאון טאון תל אביב" הילדים היו המומים מכל העברית שראו מכל פינה ושמעו מכל מקום. כדי לחתום רשמית את האווירה הישראלית שנדבקנו בה הלכנו לאכול במסעדת " מאמא שניצל" כל הסועדים היו ישראלים, התפריט בעברית , המלצרים דוברי עברית. זה היה נחמד לשעה קלה, עבור הילדים במיוחד  ליותיק שחפר לכל מי שרצה או לא רצה והיה באזור.  הילדים כל כך רצו שניצל כאילו מדובר במאכל הטעים ביקום. המנות מטורפות בגודלן לגבי איכות השניצל זה נתון לדיון אבל הגעגועים כנראה גוברים על חוש הטעם.

חוף הדרין

חוף had rin

כך חלפו להם עוד שישה ימים עתירי חוויות. הילדים רכשו מיומנות חדשה ולמדו לשחק סנוקר בהתלהבות רבה ולשמחתי ללא פגיעות גוף מהמקלות שהזדקרו בכל מיני זוויות מפחידות ועוצרות נשימה.
זהו הרגע הגיע, נפרדים מקופנגן, המסע לוקח אותנו קדימה שוב אורזים מטלטלים ופונים לקוסמוי. הלב מתחיל להיפרד מתאילנד ומפנה מקום למדינות חדשות.

תובנות אריזה – בסך הכל אני מרוצה לא ארזנו יותר מדי ובתאילנד בכל מקום מציעים שרותי כביסה במחיר פעוט כך שבאמת אין סיבה להכביד על התיקים. חשוב לארוז לפחות שני בגדי ים, ימים שלמים מבלים בהם. מכנסים קצרים הם מצרך יסוד בסיסי אני ארזתי בעיקר טייצים 3/4 ולטעמי עדיף מכנסיים קצרים. גופיות כמה שיותר. בגדים קלילים חם ולח שווה להתעקש על כותנה ובדים נושמים. יש בתאילנד הכל נגיש ובזול הדבר היחיד שחסר לנו זאת מכונת האספרסו שלנו אבל אולי אנחנו מפונקים מדי 🙂 בכל מקרה מי שאוהב קפה שחור שיחליק לו למזוודה כמה חבילות זה לא שוקל כלום וישדרג את השהות. לילדים ארזתי תשבצון אחד וכמה מגזינים הצטערתי שלא הבאנו יותר, זה כיף של בילוי ומעביר את הזמן בנסיעות ובמעברים.
לקחתי איתי בעיקר בגדים שאשמח להשאיר מאחורי ככה שלא אצטרך לחזור איתם הביתה.

תובנות קופנגן – התאהבתי קשות באי. יש משהו באווירה של קופנגן מעין נינוחות ביתית הוא אי לא גדול משהו בו נשאר קצת בתולי אין מדרכות , חיי התיירות מעורבבים עם חיי המקומיים. חופים מהיפים שראיתי. שמחת חיים פשוטה , מסיבות תחת כל עץ רענן ובליל של שפות.
אבל את הקסם האמיתי שלו את מה שהשהיה עושה לנפש זה משהו שמאד קשה להסביר במילים מעין מסאג' יומיומי למדד האושר. מדיטציה בלי מאמץ מתובלת בהמון אננס טרי ושיקים.
האזור האהוב עלי הוא אזור האד יאו והאד סון אמנם מרוחק מהמרכז אבל יש בו הכל ובעיקר אוירת כפר כיפית ללא ספק לשם הייתי חוזרת.

תובנות ילדים – הנפש שלהם צומחת בחזרה, זה ממש ככה, רואים את זה כמו ששמים זרעים בעציץ והם נובטים וצומחים. רואים את האישיות הראשונית , ההיולית שלהם צומחת מדי יום , משילה עוד קשקש ומצמחת עור חדש נקי, אושר בסיסי , תחושה של חופש , טבע המון תשומת לב שלנו , של הסביבה , אחד של השני. נבטים של עצמאות חדשה מבוססת ובוטחת יותר מלבלבת. זה לא שהכל פשוט להם, זה לא שאין משברים בדרך לפעמים אף יומיומיים ולעיתים אלו רגשות שלא תמיד יודעים לדברר אותם אבל ההתמודדות, היכולת לבנות מחדש זמינה יותר ואפשרית ביתר קלות.

להתראות קופנגן מקוה שהפעם אגיע שוב לבקר במהרה.
קוסמוי הבאה בתור: על איך פתאום הרגשנו תיירים , איך הגענו למקום שונה אבן דרך ראשונה לחזרה לציביליזציה בפוסט הבא..

©

 

 

מודעות פרסומת