מתושלח – בר יין

פעם בכמה שבועות אנחנו נזכרות שפעם היו לנו חיים כאלה שכללו יציאה מפתח הבית אחרי השעה שמונה בערב עטויות בבגדים נאים ואללי טורחות גם למרוח שכבת טיט של מייקאפ על הפרצוף. מהארון נשלף תיק קטן שלא מכיל את כל הבית ועל הרגליים נעולות להן נעלי העקב שלא ראו מדרכה כבר כמה חודשים. ערב בנות בעיר בהתחלה זה נשמע פשוט קובעים שבוע מראש לפחות כדי לתאם את הלו"ז של כולן ,אולי זה נשמע מוזר שאנחנו כאלו עסוקות הלא אנחנו לא מנהלות את הקבינט מאידך אנחנו מנהלות משק בית פרטי משלנו על זרועותיו המסועפות ומסתבר שמדובר בעבודה  לא פשוטה במישור הדיפלומטי, הרגשי והפיזי. אחרי חלופת מיילים (כי למי לעזאזל יש זמן לדבר בטלפון?) נמרצת נמצא המועד המיוחל. יום קודם מסתננת כבר הציפיה ללב, הידיעה שבעוד יממה מחכות לי כמה שעות של כיף נטו, כאלה שהן רק של עצמי ובשביל עצמי. חלון זמן שכזה בו אפשר לרגע להתפשט מהמחויבות,מהעור השני שאני לובשת מדי יום לחזור לאני הרטרואקטיבית.ככה זה עם חברות שהולכות איתך הרבה ימים אחורה הן מכירות אותך בכל התחפושות,הן יודעות איך לאכול אותך גם אם לא שמת את המעצורים על הפה,הן משחררות אותך מכלוב הזהב היומיומי. אני מודה שביום המאורע כשהשמש שקעה,ארוחת הערב הוגשה והשעון תיקתק החלו לצוץ בי מחשבות חרטה, העייפות משתלטת ומה יותר קל מלהתחבק על הספה עם שמיכת הטלויזיה ולצפות בתוכנית טלויזיה אסקפיסטית. דחקתי את הרגשות הללו הצידה וגייסתי את שארית הכוחות להתארגנות ,ברגע שנסגרה מאחוריי דלת הבית ידעתי שעשיתי את הבחירה הנכונה. הפעם נבחר כלוקיישן למפגש בר יין בשם "מתושלח" אני מאד אוהבת את הטרנד לקרוא למקומות בשם עברי כשר בעיקר כשמדובר בשם כה משעשע כ"מתושלח" כשאני מצפה לפגוש במקום השם אינטיאוטיבית גורם לי לדמיין מקום חם ומזמין, מצד שני זה גורם לי לדמיין לבנה, זיתים ונוף מדברי מה שבמציאות לא קיים. אבל בהחלט מצאנו את המקום קטן אך מזמין , צפוף במידה שמאפשרת מעבר בין השולחנות אם רוצים לצאת החוצה להפריח בועות עשן, אבל שומרת על האינטימיות של המקום. מתושלח הוא בר יין וככזה הוא מתפאר במבחר גדול למדי של יינות שפגשנו רק בסוף הערב לכשעשינו סיבוב במקום. אני מניחה שלו היינו מביעות ענין בהזמנת בקבוק יין היו שולחים אלינו את מומחה הבית שראיתי אותו מזוית העין מסתובב בין השולחנות. אנחנו באנו עם אג'נדת אלכוהול מוגדרת מראש, כוסית אחת ואם אפשר שיהיה אלכוהול לייט. הוזמנו קאווה, למברוסקו ואני האמיצה הלכתי על יין שיראז חביב – קולומביה קראסט ,המחליק נפלא בגרון ולא מעיק בניסיונות לפצח את סודות האטום של היין (אני מרגישה עלווה של חדרל בר, בניחוחות שוקולד מריר ובארומת וניל פצפוצים). כולנו הגענו בכוחותינו האחרונים, זה היה משעשע לשבת ולשמוע מכל אחת את אותו משפט בורסיה קצת אחרת תמצית המשפט היתה, " בקושי קמתי מהספה להתלבש אבל..", זה ממש כמו לעשות ספורט,הצעד הראשון של לצאת מהבית הוא קשה כשכבר מתחילים בעשייה זה זורם (בכל אופן ככה אומרים אני עוד בשלב הקשה…). כיאה למעמדו כבר יין במתושלח התפריט נרשם על לוח גדול התלוי על קיר ומדי יום נוספות אליו מנות ספיישלים, לטובת המתקשים בצפיה למרחקים ארוכים (כמוני) מקבלים תפריט שהוא בעצם גלויה מצולמת של הלוח הקונספט ממש חמוד ומשעשע ומעביר היטב את רוח המקום. כולנו היינו במצב של לנשנש ולא לאכול. פורמט התפריט מפנק מאד את המנשנשים ,קצת פחות את המורעבים. התפריט הוא תפריט טאפסים – מנות קטנות, לוקחים כמה ומתחלקים בהן. המנות קטנות למדי אך מתומחרות בהגינות מי שרעב ממש יצטרך להזמין כמה וכמה מנות על מנת לשבוע. החלוקה היא כדלקמן יש מנות בשר ,מנות מן הים ,מנות צמחוניות וקינוחים. בכל רובריקה יש לא מעט מנות, מגוון כך שכל אחד, גם אנשים מאותגרי אכילה יכולים למצוא להם משהו. אנחנו דגמנו מקטגורית הבשר קרפצ'יו בקר ( 22/46) שהיה טעים למדי מלבד יד קלה מדי בזילוף הבלסמי. הבשר היה נגיס,חתיכות הבשר עבות יחסית, אני מחבבת סוג כזה של חיתוך לא זכוכיתי לקרפצ'יו, הוא מוכיח ביטחון באיכות הבשר וגם נותן לו מקום דומיננטי בבלוטות הטעם. הקרפצ'יו מוגש בלי לחם על כן הזמנו מנת לחם הבית שהגיע חם ,טעים וטרי וחוסל במהרה. מנות בשריות נוספות ששמתי עליהן עין בתפריט ולא נדגמו היו פלמיני בשר (25) וסינטה כבושה (מחול הסינטה – 32 ) שתי מנות שאני מחבבת למדי, מה גם שפלמיני בשר זו מנה שלא מוצאים כל יום במסעדה. הזמנו גם מנת של ניוקי סלק (29), בלילות חורף קרים אני תמיד חולמת על ענני ניוקי רכים,אוריריים ומנחמים כמו עיגולי אושר,מחממים ופחמימתיים כאלה בצבע אדום שילהבו את דמיוני. אז זהו שלא כל דמיון בין המנה שחלמתי למנה שהוגשה על הצלחת מקרי בהחלט, זאת היתה מנה לא מוצלחת.הניוקי אמנם היו אדומים אבל הרגישו בפה כמו סלעים אדומים כבדים ובצקיים. גם הפרזנטציה היתה מוזרה, הניוקי הוגשו על דפי קישוא שלא התחברו אליהם בשום מובן ואופן ולא ספגו מהם שום דבר. הניוקי היו נטולי רוטב אבל גם נטולי טעמים נוספים.זאת מנה אנמית ומאכזבת עד מאד. מנה נוספת שהזמנו היתה פינצ'וס, משמעות המילה פינצ'וס היא טעימות קטנטנות על לחם – מיני ביס מלא בטעמים. אנחנו הזמנו פינצ'וס רוקפור (32) שהיה מאד טעים אבל לגמרי לא שווה את מחירו. מנה כזאת שהינה קטנה ולא מרשימה היתה צריכה להיות מתומחרת במתינות ,בעיקר ששאר המנות במקום באמת מתומחרות לגמרי בהגינות.על אף  הטרוניה על מחירה המנה היתה מאד טעימה המרקמים התחברו מצוין, הגבינה הנמסה עם הלחם הרך במרכז וקריספי בצדדיו היתה ביס מענג ומחמם. השיחה קלחה, עם כל מילה שזרמה בשולחן, הלב מתרחב הנעימות הזאת של ישיבה בצוותא, אינטימיות שיכולה להיות רק בין אנשים שמכירים זו את זו שנים רבות, כשהנשמה מתובלת בחיזוקים ופורקת מטענים, מתמלאה במזון טעים ובשתייה לאור נרות במקום שמאפשר ישיבה צפופה ועגולה. הזמנו קפה הפוך שהוגש ב- כוסות זכוכית! (אני חשה שיש שינוי חיובי בתל אביב ויותר ויותר אנשים נדבקו בשגעון של לשתות שתיה חמה בכוסות זכוכית מה שאותי מאד משמח) למתיקות שאחרי הזמנו טרפלס שוקולד (33), הגיעו ארבעה טראפלס עגולים ובעלי גוף, מוצקים ועשויים שוקולד מריר אמיתי ומורגש,המנה פוספסה קלות כי היא לקתה בעודף בורבון שנמזג לתערובת השוקולד ולא עשה עמה חסד. שוקולד המריר היה כה חזק ונוגס במרירותו שהתוספת האלכוהולית המוגזמת גרמה למרירות יתר בכדורי השוקולד ובטעמים מודגשים יתר על המידה. הקפה היה טעים והוגש כפי שביקשנו נטול קצף.סיכום כולל של החוויה הוא חיובי, אני מנסה לחשוב אם הסיכום החיובי הוא בגלל החברה או בגלל המקום אני מניחה שמדובר בשילוב של השניים. אבל גם אם רגע נפריד את משתנה החברה ונצמד רק למקום, יש בי הרצון האמיתי לשוב לבלות במקום ראשית כי הוא מסביר פנים ונעים לישיבה, התפריט מענין ויש עוד המון דברים שלא דגמתי, לברי יין יש יתרון כי בדרך כל יש אפשרות לקבל יינות מענינים במזיגה לכוס גם מבלי להזמין בקבוק שלם.בהחלט לא הרגשתי שהחוויה מוצתה עד תומה. החסרונות כתובים בפוסט המנות מזגזגות ,יש מקום למקצה שיפורים בביצועים, לא אכלנו אף מנה שסחטה מאיתנו התלהבות יתרה או שהיתה טעימה לי לגמרי בלי סייגים.

©

מודעות פרסומת