סלט פסטה כמה זריז ככה טעים (מאד ומאד)

לפני הרבה שנים בעידן אחר יום חמישי היה יום הקרחנה. מנסה לאמץ את מולקלות הזיכרון האחרונות שנותרו לי פנויות ולהתרפק על התחושה ההיא של ימי הנוער (כן גם גיל 28 זה נוער) ריח של חופש, תחושה של שחרור אמיתי עת פתחתי את דלת המשרד בכיוון הנכון ויצאתי לחופשי.זוכרת איזו תחושה של הבטחה היו לשעות האלה בהם כל סוף השבוע עדיין פרוש לרגליי והוא טומן בחובו אפשרויות כמעט בלתי מוגבלות. זכרון חמוץ מתוק של דייט ראשון ,או מפגש חדש ,או התחושה המתפנקת של לצנוח למיטה אחרי שרקדת כל הלילה.

מאז שנכנסו הגסטרו וכלום פוד לחיינו (מקס ומוריץ … ) יום חמישי קיבל משמעות אחרת שהיום נראית לי לא פחות טובה, יום חמישי הוא יום הפדלאה. זה הערב הזה בשבוע שאין בו מטלות , כלום ! פשוט לא צריך לעשות בו כלום. אחרי שמקפלים את צמד הפרחחים , מה שאולי נשמע כמשימה פשוטה אך מתגלה כפעולה מורכבת הכרוכה בהקראת סיפור אחד , שניים ורק עוד שלישי ודי , שמיעת סיפורים על היום שטרם סופרו או שכבר סופרו שלוש פעמים אבל ממש עכשיו צריך לספר שוב. ממשיך בשלוש צעדות מים מהמטבח למיטה שלהם ,ארבע פעמים טרמפ לפיפי (על הגב.),עוד נשיקה שאחריה נשמעת זעקה: "אמא שכחת חיבוק"

שכבר חשבתי שנגמר או אז אחד מהם קורא לי שוב. בלי להתריע הסבלנות שלי נגמרת ,צעקת שוד ושבר נמלטת לה משפתיי "אולי די" ואז בקול חלוש הוא אומר אבל .. אבל … רק רציתילהגיד לך ש.."אני אוהב אותך".נפלא ,סט חדש של נקיפות מצפון מתחיל ומביא איתו עוד סיבוב נישוקים. בסוף כל הבית דממה ורק קול נשימות מתוק ממלא את האויר. הרגע הזה שמבטיח כמה שעות של כלום הפך להיות מילה נרדפת לעונג.

כל זה סיפרתי לכם כדי שתדעו כמה אני אובססיבית ליום הפדלאה שלי.עד כדי כך אובססיבית לשקט הזה שהאבא של מעדיף לצאת ולראות פנים ידידותיות. כך אני מקבלת את כל השקט וגם את כל השמיכה שעל הספה בלי שהוא יגנוב לי אותה וגם את  זכות הבכורה על השלט לעצמי .! אך אבוי יום בהיר אחד, לפני כשבועיים ,צפצף הווטסאפ הכיתתי.מבט זריז גילה הזמנה לכל אמהות הכיתה לערב גיבוש אמהות ב.. כמובן !  יום חמישי בערב. שלא תבינו אותי לא נכון, גיבוש זה להיט ,הכרחי, חיוני ,מהותי. חשוב להכיר את האמהות האחרות הרי נבלה יחד את שמונה השנים הקרובות אבל אללי למה ,למה ??? ביום חמישי ולא סתם עוד חמישי רגיל סטנדרטי אלא יום חמישי כזה שבא בסופו של שבוע גשום. יום שהבטיח קריסה עם תה ועוגיות סניקרס דודל שאפיתי עם הגסטרו אתמול. אולם נאלצתי לותר על עקרונותיי ,לצאת מהשמיכה ולהצטרף לשאר האמהות הנמרצות. כדי לשפר את מצב הסרטונין שלי ואת מצב הרוח באופן כללי גייסתי את כח הפחמימות לרשותי, הכנתי סלט פסטה שהיתרונות המרכזיים שלו שהוא קל להכנה וגם טעים למות. עובדה סמי מדעית היא שפחמימות ובנות זה שילוב מנצח , עובדה קצת פחות מדעית שפסטה היא אוכל הנחמה המושלם. אז מי שזקוק /ה לנחמה או סתם למתכון קל לאירוח או לארוחת ערב מעולה עם כוס יין וסלט ירוק בצד יש גם מתכון.

מבט לסלט רק כדי לעשות חשק

מבט לסלט רק כדי לעשות חשק

מה צריך :

חבילת פסטה – אני אוהבת את הברגים הקטנים אבל כל צורה של פסטה קצרה תתאים
קופסה של זיתי קלמטה
קופסה של פלפל קלוי בתחמיץ (אפשר כמובן להכין לבד אבל דיברנו על זריז)
קופסה של צימוקי עגבניות מיובשות (זה הכי חשוב במתכון לא סתם עגבניות מיובשות אלא צימוקי עגבניות שזה בגודל של.. נכון ! צימוק והכי חשוב בשמן כי זה הרוטב לסלט)
בצל סגול
צרור בזיליקום טרי

תוספות אפשריות : כדורוני מוצרלה , צנובר קלוי , שקדים קלויים

מה עושים :

מבשלים את הפסטה לפי הוראות יצרן ומסננים – מערבבים עם כף שמן זית כדי שלא תתייבש ותדבק

 מגלענים את הזיתים וחותכים לפרוסות

חותכים את הפלפלים הקלויים לרצועות

קוצצים בצל סגול לחצאי טבעות

לקערה מכניסים את הפסטה. מוסיפים זיתים,פלפל קלוי , בצל סגול. מוסיפים  צימוקי עגבניות.

מוסיפים בערך שלוש כפות שמן מתובל מהצנצנת של צימוקי העגבניות.

מתבלים במעט מלח ופלפל שחור גרוס

מי שרוצה זה הזמן להוסיף חצאי כדורוני מוצרלה אפשר גם גבינה מלוחה.

בסוף מפזרים מעל קרעי בזיליקום טרי ומערבבים בזהירות

בהגשה ניתן להוסיף צנוברים קלויים או חצאי שקדים קלויים מולבנים.

זה הכל. נחמה מונחת בצלחת. לוקחים כף רק כדי לטעום. מגניבים עוד כף כדי לודא שבאמת כל כך טעים. כף שלישית כי כבר מרגישים הרבה יותר טוב ורצים להביא את הניילון הנצמד כדי שישאר משהו גם לאחרים.

צלחת נחמה אישית. אולי קצת נסחפתי עם צבעי דגל איטליה

צלחת נחמה אישית. אולי קצת נסחפתי עם צבעי דגל איטליה

בסופו של דבר היה ערב אמהות מוצלח מאד ואני שבאתי לסבול נאלצתי לאכול את כובעי.האמת לאמיתה שזה תמיד ככה צריך רק לעשות את הצעד הראשון של לצאת ממוד פדלאה ומגלים שגם אחרי עידן הקרח ההוא אפשר לתת בקרחנה או משהו דומה לקרחנה כמו נגיד ערב אמהות…

©

מודעות פרסומת